על מה אתה כועס? (ראם נביס)

בס"ד יום ראשון י"ט חשוון תשע"ט


הרבה פעמים קורה לנו בעניינים ממוניים שאנו כועסים אחד על השני. במאמר זה רציתי לברר את העקרונות במקרים בהם חז"ל מתירים לנו לכעוס (להתרעם) על חברינו.


תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף עו עמוד א משנה: "השוכר את הפועלים והטעו זה את זה".

ובגמרא :"חזרו זה בזה לא קתני (אין הכוונה שבעל הבית או הפועלים חזרו בהן), אלא הטעו זה את זה. דאטעו פועלים אהדדי(שהטעו הפועלים זה את זה). היכי דמי (כיצד הדבר)? דאמר ליה בעל הבית (שאמר בעל הבית לאחד הפועלים): זיל אוגר לי פועלים, ואזל איהו ואטעינהו (והלך הפועל והטעה אותם). היכי דמי? אי דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזיל איהו אמר להו בתלתא (אם שאמר לו בעל הבית שכור פועלים ב4דינרים והלך הוא ושכר אותם ב3 דינרים) - תרעומת מאי עבידתיה? סבור וקביל!"(על מה יש להם תרעומת הרי קיבלו על עצמם לעבוד ב3)


בגמרא כאן ובהמשך שלה מובאים מקרים של הטעיות שונות. בגמרא מודגש שלא מדובר על חזרה מהסיכום שהיה ביניהם כמו ברוב המקרים שגורמים לכעס אלא דווקא הטעיה. אנו מקשים על הרבה מהמקרים ואומרים: שבמקרה שהוא קיבל על עצמו את המחיר הנמוך (3 דינרים), או שבעל הבית משלם את השכר הרגיל שכולם עובדים בו (3) - אז למרות שהפועל הפסיד כי בעל הבית אמר לשליח למצוא פועלים במחיר הגבוה (4 דינרים), או במקרה שהשכר שהובטח היה גבוה מהממוצע (4), מ"מ במקרים אלו אין סיבה שתהיה לו תרעומת כי הוא קיבל את הסכום שסוכם או שזה השכר הממוצע ואין סיבה שיקבל יותר.

(מקרה שונה אם הצליח להוכיח שעשה עבודה טובה במיוחד או שמוכיח שעבודתו שווה יותר, שאז יקבל את שכר העבודה הגבוה).


ב'בירור הלכה' סיכמו את המחלוקת

לפי דעת המאירי: דחו בגמרא את הטענות הקלות (שהיה יכול לחפש משכורת גבוהה יותר במקרה שחלק משלמים 3 וחלק 4 והבטיחו לו 4 ובאים לתת לו 3) ונשארו עם טענות חזקות (מישהו שבעל אדמה בעצמו ובא לעבוד רק בגלל הבטחת השכר הגבוהה וסתם ככה היה עובד רק בשדות שלו), ומזה מבינים שרק בטענות מיוחדות יש עילה לתרעומת ולא במקרים רגילים.

לעומת זאת תלמיד הרשב"א (ונשמע מדבריהם של רוב הגדולים שמבינים כמוהו): . מביא גם את הטענה שמדובר גם במקרה שיש שמשכירים פועלים שעובדים ב3 ויש ב4 והתרעומת . שלו היא שהיה יכול לחפש עבודה עם יותר שכר, ומזה מבינים שגם במקרים פשוטים יותר שרק . היה יכול להרוויח יותר יש עילה לתרעומת.


שאלה ששאלו את ה'חשוקי חמד'

לגבי אדם שהקפיד על אחיו העיוור, שבילדותו אחיו העיוור פעם אחת לא הביא לו כוס של שתיה מתוקה שהייתה "שכרו" כל פעם שבא לעזור לו. ואחיו העיוור היה נשוי 13 שנה ללא ילדים ופחד האח הקטן שזה מחמת ה'קפידה' שהקפיד על כוס השתייה שלא קיבל, ולכן מחל להם בלב שלם ובירך אותם ולאחר 9 חודשים אחיו התברך בבן זכר. - האם צריך לבקש מאחיו סליחה על הצער שנגרם לו, אף אם הצער נגרם בתת מודע?

תשובה ראשית יש לדעת, שגם לתרעומת יש דינים, ולא על כל מעשה קטן מותר שתהיה תרעומת, וכמו שכתב הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל (אור ישראל עמוד נח) - שאם תהיינה לאדם על חבירו תרעומות ו'קפידה' על חינם הוא עון גדול מאוד! וכמו בכל תביעה ממונית יש דינים מתי הוא חייב ומתי הוא פטור, כן גם לגבי תרעומת, שיש לשאול דבר הלכה אם המעשה שחבירו עשה לו, הרי זה מצדיק על פי הלכה שתהיה לו תרעומת על חבירו, וראיה לכך, שהמשנה בבבא מציעא (דף עה ע"ב) פוסקת אין להם אלא תרעומת, והיינו שבזה מותר שתהיה להם עליו תרעומת. וכמו כן הגמרא שם (דף עו ע"א) מקשה באיזה אופן המשנה עוסקת, הרי אם האופן הוא שבעל הבית אמר לשליח שכור לי פועלים בארבעה זוזים, והשליח שכרם בשלושה, תרעומת מאי עבידתיה?! שהרי הם נשכרו בשלושה והסכימו. ולכאורה כל לומד היה צריך לשאול את עצמו, הרי אם השליח היה עושה כמו שבעל הבית ציווהו, היו הפועלים מקבלים על אותה עבודה עוד עשרים וחמישה אחוזים מהמשכורת, ועם כל זה, הגמרא פוסקת, שבכזה דין התרעומת שלהם לא מוצדקת. (לגבי השאלה הספציפית הוא מעלה שאולי אחיו יהיה חייב לו באמת את כוס המשקה מדין ההרגל, אך דוחה כי בדברים שלא מחויב בהם אין דין לקביעות ובכל מקרה כבר מחל לו ובירך אותם ולכן לא צריך לבקש מהם סליחה).


פתרון ה'חשוקי חמד' לבן אדם שיש לו 'קפידה' על חברו איך לא יקפיד

חשוקי חמד ראש השנה - הערות דף יז ע"ב – [ענין ו מח.] "והוסיף עוד דבר נורא, שכמו שבדיני ממונות אם חבירו גזלו ומחל לו, אסור לתבעו, ואם יתבענו הרי הוא גנב, כן אם הוא גם בקפידא, אם כבר מחל לחבירו, ובכל זאת יהיה לו 'קפידה' וטינה בלב עליו, הוא עון פלילי, שהוא תובע מחבירו מה שכבר מחל לו. ולכן הוא מייעץ עצה כדי להתגבר על מדת הקפדנות, שכל אדם שחבירו עשה לו איזה עול ימחל לו מיד בפה מלא, ואח"כ אם יבא אליו איזה קפדנות עליו, יחשוב בלבו הרי כבר מחלתי לו, ואסור יותר להקפיד עליו, והרי זה כתובע חוב פעמיים".


אחרי בירור הסוגיה ודעותיה, הגמרא מנסה למצוא סיבה ומנסה להשתמש במונח "אל תמנע טוב מבעליו" כעילה לתרעומת:

משלי פרק ג (כז) "אַל־תִּמְנַע־ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּהְי֨וֹת לְאֵ֖ל ידיך יָדְךָ֣ לַעֲשֽׂוֹת:" רש"י: "אל תמנע צדקה מן העני, בהיות לאל ידך לעשות צדקה שמא יבוא יום ואין לאל ידך".

הגמרא בעניינו תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף עו עמוד א בהמשך הגמרא דלעיל נאמר :"איבעית אימא(אם תרצה אמור): לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא. ודקאמרת סבור וקביל - דאמרי ליה: לית לך אל תמנע טוב מבעליו?"

האם נוכל להגיד שיש להם תרעומת עליו משום אל תמנע טוב מבעליו? (שהשליח היה צריך לדאוג לפועלים העניים ולא לבעל הבית העשיר)?


בירור הלכה סיכמו את המחלוקת משמע מלשון הרמב"ם והטור: בגמרא מבואר שמדובר במקרה שאפילו כל הפועלים נשכרים ב4 והם מסכימים ל3 ויש לפועלים זכות להתרעם על השליח בכל המצבים כי הוא הפחית משכרם.

רמ"ך ומאירי: רק שעשו באמת עבודה ששווה 4 ולא בעבודה רגילה.

תלמיד הרשב"א: אומר שהתרעומת היא דווקא שנוהגים במדינה לתת 4 אבל אם יש שנוהגים לתת 3 אי אפשר להאשים את השליח.


ברשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת יבמות דף ה עמוד ב כותב על זה שלפי הרמב"ם במקרה שהזיק ממון לחברו בזה ששילם מה שהוא חייב התכפר לו, לעומת חובל בחברו שגם אחרי ששילם 5 דברים צריך לבקש סליחה. והרי גם מזיק ממון חברו זה מצווה של אדם לחברו אז למה לא חייב לבקש סליחה? ונגיד שלפי הרמב"ם צריך לרצות את חברו רק כשחברו מצטער. ועל זה כתבו בהערות-("נ"ל דר"ל שאין לחבירו זכות להצטער מכיון דלא הפסיד אלא ממון בעלמא, ולא תלוי אם הצטער במציאות או לא. ופעם אמר רבינו זצ"ל שאנשים רבים מצטערים על כל מיני דברים שאין להם זכות להצטער עליהם על פי דין תורה וכל צערם ועגמת נפשם אינו אלא טפשות גדולה והבל הבלים. שרק במקום שחז"ל אמרו שיש לו זכות תערומת יש לו זכות להצטער על כך ולדרוש שיבקשו ממנו מחילה ולא במקום אחר".) והמשיך לדון למי שדיבר לשון הרע על חברו וחברו לא ידע ולא הצטער שלמרות שזה עבירה שבן אדם לחברו בגלל שזה בלי צער ייתכן אינו חייב לרצותו: "ומפורסם שבדין זה קיימת מחלוקת בין מרן ר' ישראל סלנטר זצ"ל ובין בעל החפץ חיים זצ"ל שר' ישראל זצ"ל סבר שאינו חייב לרצות את חבירו מאחר שלא ציערו. ועוד טען שברצותו עלול הוא לגרום צער לחבירו והרי זה אסור. ומאידך בעל הח"ח ס"ל שחייב לרצותו משום שעבר על מצוה שבין אדם לחבירו. אמנם אפי' לדברי הח"ח זהו רק בכה"ג דהזיקו, אמנם כשלא הזיקו א"צ לרצותו....ובנוגע למחלוקת שבין בעל הח"ח זצ"ל לבין ר' ישראל זצ"ל סיפר לנו רבינו זצ"ל שמנהגו בערב יוה"כ היה לשבת על יד הטלפון ולאחל לכל מי שהתקשר אליו חתימה טובה. והיו תמיד אנשים שהתקשרו אליו לקבל את ברכתו ולבקש ממנו נמי את מחילתו אם ציערוהו או שדיברו עליו לה"ר חלילה. ורבינו זצ"ל התפלא מאד עליהם ותמה בפנינו למה ביקשו ממנו מחילה, הרי לא הצטער כלל, ואפילו כשידע בברור שמישהו דיבר עליו לה"ר לא היה לו צער כלל וכלל, ואין סיבה וטעם לבקש ממנו מחילתו, וכשיטתו בשיעורים.

הרי"ד סולבייצ'יק אינו מבין איך אנשים מצטערים וכועסים סתם ככה הרי רק במקום שחז"ל אמרו שמותר לו יצטער או יהיה לו תרעומת אז על מה אתה כועס??

0 צפיות

© 2018 by Yeshivat Shadmot Neriya. Proudly created with Wix.com