לימוד סדר קדשים (אביב גבאי)

עודכן ב: 3 יול 2018

בס"ד


אין זה סוד שלימוד סדר קדשים מאז ומתמיד נדחק לפינה. כתוצאה מכך, לא נכתבו פירושים רבים של הראשונים על הסדר, מלבד התוספות, רמב"ם, ומעטים נוספים. רק במאתיים השנים האחרונות החלו להיכתב חידושים לסדר זה, כגון חידושי ה"שפת אמת", "קרן אורה", ה"חפץ חיים", ועוד. תוצאה נוספת היא ריבוי הגרסאות בסדר זה.

במאמרנו הקצרצר נבקש לעמוד, בהקשר של ימינו, על טיב המימרא המפורסמת:[1] "שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים:". הייתכן שבימינו העולם עומד רק על שניים משלושת הדברים? הרי כשבית המקדש לא קיים אין עבודת קרבנות!

בשביל להבין את המשנה, נחלק את המאמר לשלושה חלקים: א – למה ללמוד בכלל סדר קדשים? האם זו חובה, או רשות, הואיל וזו לא הלכה למעשה? ב – קדימות הלימוד. איזה סדר ללמוד קודם, ובאיזו סיטואציה. ג – משמעות הלימוד. מה משמעות לימוד סדר קדשים בימינו, האם רק לשמה או מעבר לכך?

א - למה ללמוד קדשים?

מצוות עשה על כל אדם ללמוד תורה.[2] אך האם האדם מצווה על לימוד דברים שאינו צריך או אינו יכול לקיימם, כגון מצוות של כהנים ועבודת הקרבנות? ז"ל הרמב"ם:[3] "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול [...] קל וחומר למצוה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן [...] הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים, והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים, והשמירה שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים, והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם, והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע [...] וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן."

משתמע מדברי הרמב"ם כי האדם מצווה על לימוד תורה של סדר הקרבנות. יתרה מזאת, צריך האדם להעמיק בהם ולדעת אותם היטב ("ולידע סוף ענינם כפי כחו"). על עניין זה כותב גם הרב יחיאל הלר בספרו "עמודי אור":[4]

"ואחרי כל החומר הזה אשר קבלו בנות ישראל לנצור דרכינו מכל מכשול, לא יניח מלהגות ההלכות החמורות הקבועות וכמאמר התנא באבות קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, ביאור ענינו לפי שמסכת קינין הלכות ושאלות עמוקות רחוקי המציאות אף בזמן הבית, ואף כי עתה שבעו"הר נשבת זבח ומנחה, יראו ענינים אלו ללא תועלת כלל, וכן פתחי נדה עד"ז כמו ששנינו בערכין אין פתח בטועה כו', וכדפרשה הברייתא שם רחוק הענין במציאות עכ"ז העיון והחקור בזה בעומקי השכל הן הן גופי הלכות ככל משפטי ה' המצוים לנו, אין נפל בהם במעלות לימוד התורה ועומק שיטותי' מכל ההלכות המסורים לנו [וקרוב לזה פי' הגר"א ז"ל].".

א"כ, ראינו כי יש חיוב על האדם ללמוד ואף להעמיק בסדר קדשים.

ב - קדימות לימוד קדשים

הגמרא בבבא מציעא מספרת לנו על בקיאות האמוראים בש"ס:[5] "אמר ליה: לאו כהן הוא מר, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות? - אמר ליה: לא מתני מר טהרות? דתניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של נכרים אין מטמאין, שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם - אתם קרויין אדם, ואין נכרים קרויין אדם. - אמר ליה: בארבעה לא מצינא, בשיתא מצינא?". (=אמר לו: וכי הרב אינו כהן? מדוע היה הרב בבית הקברות? – אמר לו: וכי לא שנה הרב סדר טהרות? [...] אמר לו: בארבעה [סדרים שנוהגים בזמן הזה] איני מוצא זמן ללמדם על בוריים, וכי אני יכול להיות בקיא בכל ששת הסדרים?). וזה פירוש רש"י שם, ד"ה בארבעה לא מצינא: "בגירסא דארבעה סדרין, כגון מועד ישועות[6] נשים שהן נוהגות בזמן הזה כבזמן הבית, וקדשים נמי [...].". מפירוש רש"י עולה כי האמוראים היו בקיאים באותה רמה במשניות של הסדרים שנוגעים לימינו ובמשניות סדר קדשים, אם כי לא ברמת בקיאות גבוהה מאוד, כפי העולה מהגמרא. על קביעה זו, שהאמוראים לא היו בקיאים במשניות ברמה גבוהה חולקים בעלי התוספות שם:[7] "דאינה משנה בשום מקום ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם כדמשמע בכמה דוכתין והא דקאמר בארבע לא מצינא בשיתא מצינא היינו בתוספתא.". בעלי התוספות מוכיחים מכך שהראיה בגמרא לכך שקברים של נכרים אינם מטמאים הובאה מברייתא, שאף מה שאמרו בהמשך שאינם בקיאים מוסב על התוספתא, אך במשניות היו בקיאים בכל ששת הסדרים. מ"מ, בין לשיטת רש"י ובין לשיטת בעלי התוספות, האמוראים היו בקיאים במשניות סדר קדשים באותה רמה שהיו בקיאים במשניות המביאות לידי מעשה! מכאן ניתן לדייק, שבאותה מידה שאחד מהאמוראים התחיל את לימודו במשניות המביאות לידי מעשה, אמורא אחר התחיל את לימודו במשניות סדר קדשים.

רבי יהודה החסיד בספרו "ספר חסידים" אף מרחיק צעד נוסף ואומר:[8] "אהוב לך את המצווה הדומה למת מצוה שאין לה עוסקים כגון שתראה מצוה בזויה או תורה שאין לה עוסקים כגון שתראה שבני עירך לומדים מועד וסדר נשים תלמוד סדר קדשים.". הרי שלשיטתו אם יש מיעוט הלומדים דבר מסוים (ולענייננו, מיעוט הלומדים סדר קדשים כמו שהובא בהקדמה), אדם צריך ללמוד את הדבר שאין לו הרבה לומדים!

מהגמרא במסכת שבת עולה אחרת:[9] "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת וגו' - אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד, חסן - זה סדר נשים, ישועות - זה סדר נזיקין[10], חכמת - זה סדר קדשים, ודעת - זה סדר טהרות.". הרי שלפי הגמרא, שסדר קדשים מוסב על המילה "חכמת" שבפסוק, משמע שלימוד סדר קדשים הוא רק לאנשים חכמים, אנשים בעלי ידע ורקע. א"כ איך יכול להיות שניתן ללמוד את סדר קדשים בתחילת הלימוד, כמו שעלה מהמקורות הקודמים?

על שאלה זו עונה לנו האדמו"ר הזקן, בספרו "שולחן ערוך הרב":[11] "אבל אם יוכל לקבוע לו שעה גדולה ללימוד אחר ויספיק לו שאר היום לחזור על לימודו המביא לידי מעשה אזי חייב להוסיף מעט מעט ללמוד בשעה זו הלכות אחרות שהן פירוש התרי"ג מצות אף מצות שאינן נוהגות כמו קדשים וכיוצא בהן [...] ויש לו לעסוק תחלה בסדר קדשים [...] ואח"כ במשך הזמן אם יוכל להוסיף עוד בשעה זו ללמוד ולחזור כראוי יעסוק בסדר טהרות וזרעים והם קודמים לסדר מועד נשים נזיקין מאחר שכבר עסק הרבה בלימוד המביא לידי מעשה שהן הלכות השנויות בג'

סדרים אלו (לבד ברכות וחולין ונדה):". יוצא מכאן שהקדימות של סדר קדשים לעומת סדרים זרעים וטהרות, איננה בתחילת לימודו, אלא לאחר שכבר עסק כראוי בלימודו המביא לידי מעשה, או תוך כדי הלימוד אם יש לו זמן נוסף. כך מתיישב מה שהובא בספר חסידים, שנעמידו במקרה שהאדם כבר למד את שלושת הסדרים המביאים לידי מעשה, אך על הגמרא קצת קשה – מדוע היו האמוראים בקיאים בשלושת הסדרים המביאים לידי מעשה באותה רמה שהיו בקיאים בסדר קדשים? על שאלה זו ננסה לענות בהמשך.

ג – משמעות לימוד קדשים

מגמרא שמופיעה בסדר קדשים עצמו[12] נראה לכאורה שהמשמעות היא דרוש וקבל שכר ותו לא: "אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי. אמר רבא: הלכתא למשיחא? א"ל אביי: אלא מעתה, כל שחיטת קדשים לא לתני, הלכתא למשיחא הוא! אלא דרוש וקבל שכר, ה"נ דרוש וקבל שכר! הכי קאמינא לך: הלכתא למה לי. לישנא אחרינא, א"ל: הלכה קאמינא.". (= אמר רב נחמן אמר [בשם] רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי. אמר רבא: הלכה לימות המשיח [כשיבנה בית המקדש]? למה נזקק רב ללמד פסק זה? אמר לו אביי: לפי טענתך, אין צורך לשנות את כל מסכת זבחים, שהרי היא מדברת על ימות המשיח! אלא דרוש וקבל שכר על אף שאינם נוגעים לימינו, כאן גם, דרוש וקבל שכר. [...]).

על טענה זו, שהמשמעות היא דרוש וקבל שכר מעיר הרא"ש:[13] "[דף יז ע"א] בעי ר' ירמיה איברי בשר נחירה שהכניסו עמהם לארץ ישראל מהו. וקאי בתיקו. פירש רש"י דרוש וקבל שכר הוא דצריכין אנו לעמוד על האמת אף על פי שכבר עבר. ולא נהירא לי(פ) דדוקא למיסבר קראי דרשינן אף על פי שכבר עבר. אבל לקבוע בעיא בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן. והכי אמרינן בפ"ק דיומא (דף ה ב) כיצד הלבישן כו' כיצד הלבישן מאי דהוה הוה. אלא כיצד מלבישן(צ) לעתיד לבא. לע"ל לכשיבאו אהרן ובניו ומשה עמהן. אלא כיצד מלבישן למיסבר קראי בצוואה כתיב וכו'. ונראה לי דנפקא מינה בבעיא זו לאדם שאסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן היה לו מאותו המין(ק) שהיה אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנתותר בידו. אי נמי כגון שרצו ב"ד לאסור דבר אחד כמו שאסרו גבינות העובדי כוכבים ושלקות וכיוצא בהן אם אסור מה שיש לו ממנו מאותו המין ביד ישראל:". הרא"ש התקשה במקרה המובא בגמרא – למה הביאו אותו? הרי אין למקרה זה שום נפקא מינה הלכתית לימינו, מדובר על מקרה היסטורי שלא יחזור שוב! הרא"ש מוסיף ואומר שלא ייתכן לקבוע שאלה בש"ס אך ורק בשביל דרוש וקבל שכר, ולכן אומר לנו שיש שתי סיבות לשאלה בש"ס בדברים שאינם הלכה למעשה: או נפקא מינה הלכתית לימינו או הסברת הפסוקים. ע"כ עולה השאלה, איזו מן המשמעויות שמביא הרא"ש היא הסיבה לכל השאלות המופיעות בסדר קדשים, ואף לסדר כולו?

בנקודה זו נוגע הרמב"ם:[14] "ראיתי להקדים דברים בחלוקי הקרבנות וסקירת סוגיהם לפני שאתחיל בפירוש סדר זה, ואשר הביאני לכך אף על פי שחלוקתן דבר פשוט וכולם מקראות בתורה [...], והרי רוב התלמידים אינם יודעים מן הקרבנות אפילו מה שנאמרו בו מקראות מרובים.". בעל המעדני יום טוב מדגיש לנו את העניין הגדול בהבנת הפסוקים:[15] "דדוקא למסבר קראי דרשינן. דפשיטא מילתא שצריכין אנו להבין המקראות על מתכונתם בכל הכתוב בספר אפילו מאי דהוה הוה:". א"כ, ללימוד סדר קדשים יש משמעות מיוחדת בשל הריבוי הגדול של הפרשיות בתורה שנכתבו בנושא, ופשוט הוא הדבר שצריך להבין את הפסוקים על בוריים.

כעת, נחזור לדברי הרא"ש, ונברר: האם המשמעויות היחידות של לימוד סדר קדשים יכולות להיות אותן שלושת האופציות שהביא – דרוש וקבל שכר, להסביר פסוקים, או נפקא מינה הלכתית לימינו?

הגמרא בתענית מגלה לנו משמעות נוספת:[16] "אמר רבי יעקב בר אחא אמר רב אסי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם: רבונו של עולם! שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר ליה: לאו. אמר לפניו: רבונו של עולם, הודיעני, במה אירשנה? אמר ליה: קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת וגו'. אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? - אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני - מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם.". משמעות זו מובאת גם במנחות:[17] "בכל מקום מוקטר מוגש לשמי, בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי; [...] אמר ריש לקיש, מאי דכתיב: זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם? כל העוסק בתורה, כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. אמר רבא: האי לעולה למנחה, עולה ומנחה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק, מאי דכתיב: זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.". הרי שללימוד סדר קדשים יש משמעות עצומה! מלבד משמעויות הלמידה שהבאנו לעיל, יש משמעות פרקטית, שכל אדם שלומד את סדר הקרבנות, כאילו הקריב אותם ונמחלים לו עוונותיו!

נחזור עתה לשאלתנו בסוף חלק ב' על הגמרא בבא מציעא - מדוע היו האמוראים בקיאים בשלושת הסדרים המביאים לידי מעשה באותה רמה שהיו בקיאים בסדר קדשים? בשביל לענות על שאלה זו, נקדים את דברי הראי"ה קוק:[18] "כן אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו, [...] אמנם זה היום שקיוינו הולך הוא ובא, לעת עתה הולכים ומתגלים צדדיו היותר חיצונים, ע"י פועלים המוכשרים לכונן את המעשים הללו, כערכם של הצדונים היודעים לכרת את העצים מן הלבנון לבנין בית ד' יותר מבני ישראל, אשר עינם ולבם וכל רגשי נשמתם נתונים נתונים אל הבית הגדול והקדוש, אשר נקרא שם שם ד' צבאות יושב הכרובים אשר ידעו את שמו לדבקה בדבריו ובדרכיו בכל לבם ובכל נפשם.". הרב קוק אומר כאן כי הגאולה ממש עוד רגע מגיעה. ואם כך, הרי כשיבנה בית המקדש נהיה כבר חייבים לדעת את כל פרטי ההלכות הקשורות לזמן הבית! וכידוע, לימוד ההלכות האלו בעומק אינו דבר של מה בכך, אלא למידה רצופה וארוכה, וא"כ אנו חייבים להתחיל ללמוד את הדינים הללו עכשיו! יוצא מכאן, כי לימוד כל פרטי הקרבנות בימינו הם ממש הלכה למעשה, שהרי כשיגיע המשיח נצטרך לדעת כבר את כל ההלכות ופרטי הדינים! מהסתכלות זו אנו יכולים להבין איך יכול להיות שאמוראים התחילו את לימודם בסדר קדשים, כשם שאחרים התחילו בסדרים המביאים לידי מעשה – כי אף סדר קדשים הוא הלכה למעשה! ובנוסף למשמעות זו, שהלימוד הוא הלכה למעשה, אם נצרף את שאר המשמעויות העצומות שהבאנו עד כה – הבנת פרשיות רבות בתורה, וכפרה כמו הקרבת קרבן ממש, הרי יכול להיות, שלא רק ניתן להתחיל בלימוד סדר קדשים, אלא גם ראוי לעשות כך![19]

כעת, נחזור למשנה באבות שאיתה פתחנו את המאמר. לפי המשמעות שהבאנו מהגמרא בתענית וממקורות נוספים, שכשאדם לומד את סדר הקרבנות עולה לו כאילו הקריב, הרי שבמשנה שם, בהקשר של ימינו, לימוד סדר הקרבנות מחליף את ההקרבה ממש. וא"כ לימוד סדר הקרבנות הוא אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם![20]

לסיכום: יש חובה ללמוד סדר קדשים, אף אם סדר זה לא היה הלכה למעשה. אך מכיוון שהגענו למסקנה שלימוד סדר זה הוא ממש הלכה למעשה, ובנוסף למשמעויות שהבאנו בחלק ג' ייתכן לומר כי יש ללמוד את סדר זה קודם לשאר הסדרים. הבאנו חמש משמעויות ללימוד סדר קדשים: דרוש וקבל שכר, הבנת פרשיות רבות בתורה על בוריין, עולה לאדם כאילו הקריב ממש, הלכה למעשה – שנדע את סדר הקרבנות בעומק כשהמשיח יגיע, ושהעולם עומד על לימוד זה. נסיים בדברי רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בהקדמתו הראשונה ל"ליקוטי הלכות": "וכשיראה השי"ת שישראל עמו מכינים עצמן לדעת דיני העבודה בכל הלכותיה, ועומדים ומצפים מתי יגיע דבר זה למעשה, בודאי יחוש לגאלנו ויבנה לנו בית תפארתנו.".

[1] אבות א, ב. וזה לשון פירוש הרע"ב על אתר: " ועל העבודה - עבודת הקרבנות. שכך שנינו במסכת תענית [כ"ז ע"ב], אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ. ומצינו שבשביל הקרבנות שהקריב נח נשבע [הקדוש ברוך הוא] שלא יביא מבול לעולם. הרי שהעולם עומד על הקרבנות:"


[2] רמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה י"א, ושולחן ערוך יו"ד, רמה, א.


[3] רמב"ם, הלכות מעילה ח, ח. ועיין עוד שו"ת בית הלוי א, ו, א, שגם פסק כך.


[4] עמודי אור, קיח, ב.


[5] בבא מציעא, קיד, ב.


[6] זהו סדר נזיקין, ע"ס הגמרא בשבת שתובא בהמשך.


[7] ד"ה ה"ג.


[8] ספר חסידים (מרגליות), סימן רסא.


[9] שבת, לא, א.


[10] ראה הערה 6.


[11] שולחן ערוך הרב יו"ד, ב, יא.


[12] זבחים מד, ב – מה, א. ועיין עוד בסוגייה המקבילה בסנהדרין נא, ב.


[13] רא"ש חולין א, כג.


[14] פירוש המשנה לרמב"ם, הקדמה למסכת זבחים.


[15] מעדני יום טוב חולין א, כג, אות [פ].


[16] תענית כז,ב. גמרא זו מופיעה גם במגילה לא, ב, בשינויי לשון קלים.


[17] מנחות קי, א. רעיון זה מופיע הרבה פעמים בדברי חז"ל, כן הובא בילקוט שמעוני פרשת פינחס, רמז תשעו: "רבי אחא בשם רבי חנינא בר פפא אומר שלא יהו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן עכשיו שאין מקריבין קרבנות מהו שנתעסק בהן, אמר להם הקדוש ברוך הוא הואיל שאתם מתעסקין בהן כאלו אתם מקריבין אותם.".


[18] הראי"ה קוק, אגרות הראיה ג', אגרת תתעא.


[19] רעיון זה לקוח מתוך ההקדמה הראשונה לספר ליקוטי הלכות, ששם מביא את כהוכחה לדבריו את הגמרא בסנהדרין צז – צח, שנותנת מאפיינים לדור שבו יבוא המשיח, ומראה איך דברים אלו נתקיימו בדורו (וק"ו בדורנו). נביא כאן דוגמאות מעטות – לפני ביאת המשיח לא יהיה שם שכר אדם ושכר בהמה (ומראה את דבר זה באמצעות הטכנולוגיה – המכונות מחליפות את עבודת האדם), דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים, ועוד.


[20] מעין זה מופיע גם בהמשך דברי העמודי אור שהובא לעיל (קיח, ב): "וכבר דרשו חז"ל מנחות (ק"י.) ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי אלו ת"ח העוסקים בהלכות עבודה בכל מקום ,מעלה עליהם הכתוב כאלו המשיכו קדושת המקדש על מקום הגיונם בהלכה, והקריבו שם, ועד"ז אמרו חז"ל) ברכות ח') מיום שחרב בית המקדש [ובטלו הקרבנות משם] אין לו להקב"ה בעולמו [ר"ל דאף ע"ג דקדושה ראשונה בקדושת המקדש לא בטלה, ולא זזה שכינה ממקום המקדש אף בחורבנה של ירושלים, ובתוספתא (ספ"א דבכורות) לפי שהוא אומר על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת כו' להסירה מעל פני יכול אף עכשיו הרי הוא בחמה, ת"ל ההר חמד אלקים לשבתו, הרי הוא בחמדה ובתאוה מלמד שכפר לה חורבתה שאין שכינה חוזרת עד שתעשה הר [ר"ל שחרב הבית ונשאר הר] שנאמר ההר הטוב הזה כו', מ"מ אין לפניו קורת רוח שם כי בטלו אישי ניחוחינו ולהקב"ה אין לו מקום קורת רוח] אלא ד' אמות של הלכה, שעוסקין בעניני עבודה וכמש"נ.".

72 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

על מה אתה כועס? (ראם נביס)

בס"ד יום ראשון י"ט חשוון תשע"ט הרבה פעמים קורה לנו בעניינים ממוניים שאנו כועסים אחד על השני. במאמר זה רציתי לברר את העקרונות במקרים בהם חז"ל מתירים לנו לכעוס (להתרעם) על חברינו. תלמוד בבלי מסכת בבא מצ

רבי אליעזר בן הורקנוס והפרה האדומה

שנינו במשנה :"רבי אליעזר אומר, עגלה, בת שנתה. ופרה, בת שתים. וחכמים אומרים, עגלה, בת שתים. ופרה, בת שלש או בת ארבע. רבי מאיר אומר, אף בת חמש כשרה הזקנה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר, שלא תפסל. אמר ר

דינה בת יעקב (אוריאל לוי)

בס"ד יום שיש י"ג כסלו 03:53 תשע"ח סוכם מתוך שיעור של הרב שרקי. "וה' ברך את אברהם בכל" לפרוש "בכל" יש 3 פרושים: *בת הייתה ובכל שמה (רמב"ן ארוך ויסודי על המילה כל). *בכל=בן=52. *שלא הייתה לו בת. משותף

ישיבת שדמות נריה, 04-6099726

yshadmot@gmail.com