יחסם של חז''ל למרד בר כוכבא

בס''ד תשמ''ח / תשע''ב / תשע''ח יחסם של חז"ל - ובמיוחד ר' עקיבא - למרד בר כוכבא / שיעור

האם חז"ל עודדו המרד ? האם הם תמכו בו לכל אורך הדרך? האם כולם היו בדעה אחת? מה היה מקומו של ר''ע?

בשני מקורות, ירושלמי תענית פ"ד סח-עד וכן באיכה רבה, מובא הויכוח בין ר"ע ור' יוחנן בן תורתא.

תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תענית פרק ד דף סח טור ד /ה"ה תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא

איכה רבה (וילנא) פרשה ב אמר ר"י ר' היה דורש (במדבר כ"ד) דרך כוכב מיעקב אל תקרי כוכב אלא כוזב, ר"ע כד הוה חמי ליה להדין בר כוזיבא הוה אמר היינו מלכא משיחא

במחקר, הכיוון הוא כי ר''ע היה שותף מרכזי ואולי הדוחף למרד. וייס (מובא בדורות הראשונים חלק 5 ע"מ 622 פרק מ') ודובנוב- דברי ימי ישראל ח"ב עמ' 560- טוענים שר' עקיבא הכין את המרד ולפי וייס כבר לאחר החורבן הוא היה נגד ריב"ז ודובנוב מוסיף שאף לשם כך נסע ר"ע למסעותיו הרחוקים. וכן ר"ז פרנקל וכן גרף (שם בדורות הראשונים פ"מ).

אך רי"א הלוי שם בדורות ראשונים פרקים לח-מ מוכיח שר"ע רק מצטרף למרד וכל מסעותיו היו ככל מסעות החכמים האחרים לעודד ולדאג ליהדות התפוצות ולחזק הקשר איתם לא"י. כ"כ לדעתם המרד פרץ ע"י הצטברות של מרירות עקב הגזרות וכלל לא הוכן מראש.

ואכן אם נדייק במקורות הנ"ל נזכר כשהיה רואה ר"ע את בן כוזיבא "היה דורש", כלומר, זאת היתה מציאות קיימת שעליה קרא ר"ע את הפסוק.

הרצי''ה: התורה הגואלת, ח"א, מקדש ישראל והזמנים/ל"ג בעומר, משלב בין דמותו התורנית של ר' עקיבא ובין דחיפתו למרד:

...ר"ע רבולוציונר, ורשב"י ממשיכו בזה. אקטיביים, פעילים. בנדרים מובא, שהיתה לר"ע ישיבה גדולה, ענקית. גרץ כותב: ר"ע לוחם, וכל תלמידיו אינם ת"ח, אלא לוחמים. תפיסה חילונית. לעומתו, ר' אייזיק הלוי בעל "דורות ראשונים" כותב: ר"ע מסר נפשו רק על התורה. ולא השתייך לפעילות הלאומית. גם זה קיצוני. די ברורה מדברי חז"ל צבאיותו של ר' עקיבא. צריך להבין, שדוקא ממקור קדש הקדשים, מזה שייכת התגלות של מסירות נפש על עם ישראל. תלמידיו של ר"ע קדש קדשים, והם מוסרים נפשם על גבורת ישראל כלפי הגויים. אלפי תלמידים של ר"ע, גאונים, צדיקים, וקדושים, ומתוך זה, מתוך קדושת התורה היו לוחמים צבאיים ממש נגד הרומאים. ....

אכן, ר''ע תמך במרד וממילא גם תלמידיו. ספרא וסייפא. כך גם משמע מהרמב''ם, תענית ה,ג: "והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח ונפל ביד הרומיים ונהרגו כולם".

וכן הרמב"ם מלכים יא,ג: ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח,

האם חכמים + ר"ע תמכו לאורך כל המרד: נראה שלא. שהרי לאורך כל המקורות המזכירים את מעשיהם של ברכוכבא או חייליו חוזרים הביטויים שלהם "רבש"ע לא תסעוד ולא תכסף...הלא אתה אלוקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו" או "שנהרג בעוונות" או בסנהדרין צג: ששלחו כחמים ובחנו את בן כוזיבא האם "הריחו ביראת ה'" והאם "ושפט בצדק דלים". וכשראו שלא "קטלוהו".

או הספור על ר' אלעזר המודעי שבר כוכבא חשדו בבגידה והרגו מיד יצאה בת קול ונבאה על נפילתו. כל זאת למרות המו"מ והשיתוף פעולה שהיה ביניהם כגו' בדברי ר"ע וכן בהצעת חכמים לבר כוכבא להחליף את דרך בחינת חייליו ואכן הוא הסכים לכך. משמע מכל זה שרק בשלב מסוים חכמים עזבוהו. וכן הרמב"ם בפי"א מהל' מלכים ה"ג מביא שר"ע היה נושא כליו של בן כוזיבא וכמה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעוונות. כיוון שנהרג נודע להם שאינו" כלו' שלרמב"ם אכן הייתה תמיכה עד לשלב מסויים.

גם בפ"ה מהל' תענית ה"ג אומר הרמב"ם: "והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח ונפל ביד הרומיים ונהרגו כולם".

גם רי"א הלוי מוכיח שם בפל"ח-ט שהנה בברייתא במס' שמחות מסופר על מות עשרת הרוגי מלכות וכשבאו לפני ר"ע ור' יהודה בן בתירא ושמעו שמתו שניים מאותם עשרה אמרו: "אחינו בני ישראל אילו טובה היתה באה לעולם וכו' עכשיו גלוי לפני מי שאמר והיה עולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם לפיכך נסתלקו מן העולם וכו'". כלומר, ר"ע הבין שהמצב קשה ואין טעם להמשיך במרד ולכן לדעתו ר"ע פרש עוד לפני ביתר. וכן מוכיח זאת בין היתר מתוך השאלות היכן היה ר"ע בביתר? למה הרומאים לא אסרוהו בהיותו ממנהיגי המרד?

האם כל החכמים היו בתמיכה במרד? במקורות מופיע הויכוח בין ר"ע ור"י בן תורתא, אך מהתאורים החוזרים ונשנים של חז"ל על היחס בין החכמים ובינו גם ביחס לקבלת החכמים וגם בסנהדרין ששלחו החמים ובדקוהו האם הוא משיח וכו'. משמע שכל החכמים היו אתו ביחד.

כ"כ עצם העובדה שתקנו ברכה מיוחדת על חללי המרד: שאמרו בירושלמי ובאיכה וכן בברכות כח: "הטוב- שלא הסכימו והמיטיב- שלא נתנו לקבורה" מעיד על כך שחכמים ראו בהם קדושים שהקדישו לזה ברכה מיוחדת.

גם הרמב"ם הנ"ל, משתמש בביטוי ר"ע "וכל חכמי דורו" וכן בהל' תענית "וצמו כל ישראל וגדולי החכמים". וכן מעצם העובדה שהרמב"ם לומד מזה הלכה לדורות, כיצד לבחון את המשיח משמע שכך היה צריך לנהוג וכך נהגו חכמי ישראל. שבחנו את בן כוזיבא כמשיח עד שיתברר להם שאין הוא עומד בדרישות.

כך שהדעה של ר"י בן תורתא הייתה דעת מיעוט. כ"כ מביא ג. אלון (תולדות היהודים ח"ב עמ' 2-4) שהעובדה שהסנהדרין ואלעזר הכהן – כנראה כאלעזר המודעי היו עם בר כוכבא מעידה שגם סמכויות השונות של העם היו אתו עד שהסתכסכו.

ממה הסתייגו: גם הסתייגותו של ר"י בן תורתא ואח"כ של כל החכמים היא רק מהעובדה שהוא לא משיח אך לא מהמרד עצמו. וזאת עקב העובדה שהוא התריס כלפי מעלה בצורה בוטה. וכן מדויק יפה בסנהדרין צג. ששלחו לבדוק האם עומד בתנאי משיח. וכן ברמב"ם במפורש כתב ש"דמה הוא וכל חכמי דורו" כלומר, עומד חשבו כך ובדקוהו האם בהל' מלכים! ולכן "כיון שנהרג נודע שאינו משיח"! ויעוין בהשגות הראב"ד שם החולק על הרמב"ם שאכן – כפי שמשמע מסנהדרין צג. – החכמים קטלוהו משמע שאפי' באופן פעיל עזבוהו ודחוהו בעוד שמהרמב"ם משמע שנהרג. כפי משמע בירו' בתענית שמצאו נחש כרוך על ראשו. ויעוין ברב קאפח שמביא גישות שונות שבעצם יש מדרשים שונים מה היה סופו אך לשניהם- רמב"ם וראב"ד- רוח החכמים לא היתה נוחה הימנו בסופו.

לכן נראה:

המרד פרץ לאו דווקא ע"י חכמים אך חכמים (רובם) ובראשם ר"ע תמכו במרד. אך בשלב מסוים כשבר כוכבא החל בהרגשה של כוחי ועוצם ידי וכו' פרשו ממנו החכמים ולדעתם הוא נענש על כך. מזה שהרמב"ם מעיד על ר"ע שהיה נושא כליו – ובכס"מ לא ברור לו המקור לכך – משמע שגם הרמב"ם היה ר"ע תומך פעיל בדבר. הכישלון: גם עצם הכישלון לא צריך להביא לומר שר"ע טעה לגמרי, כפי שמשמע מדברי רי"א הלוי ובימים ההם טעה ר"ע לחשב כי יד ה' תעשה פלא וכי נראו עקבי משיח" (שם פרק ל"ט עמ' שי"א) אלא אכן היה סיכוי שזה ימות המשיח והוא פעל ע"פ הל' מלכים כנ"ל ברמב"ם וכן "הרב" במאמרי הראיה באגרת לבנ"ע (עמ' 202) קורא להם ללמד מר"ע – שעל שמו נקראים – 4 דברים ואחד מהם זה מסירות נפשו "והתלהבות ומסירות לחזק כל חזון של גאולה ותחיה לישראל בארצו". כלומר מאד צריך להשליך לימינו. ומוסיף "הרב": "ודוקא מפני שהחזון בשעתו, ובר כוכבא נפל ועמו נפל ישראל בבחינת חירותו הלאומית, בטוחים אנו כי תורת אמת אשר בפה קדוש ובוא תור להן והתור הזה הולך ובא, ולא תקום פעמיים צרה, ולא לחנם לחם ישראל מלחמת קיומו ונצחו עד דור אחרון ועד בכלל". הרי שמעשה זה של ר"ע היה חשוב גם אם לא הגיע לסיומו. מעין דברי חגי: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון" וכו' שאכן היו אמורים להיות בבית שני ונצחו לתקופה מאוחרת יותר! לא אפשר השעה!

גם הרצ"י ב"מתוך התורה גואלת" (עמ' רט) עושה את ר"ע "רבולוציונר"– מהפכן שלא כל הישוב קיבל את דעתו הגדולה וכך מגייס כמה ספורים הקשורים לר"ע ומשוייכים למרד. הרי שגם הוא ראה בהצטרפות למרד דבר אידיאלי. אלא שלא זכו באותו הדור להגשים הדברים עד סופם.

בכל אופן אין לראות בר"ע יוזם המרד והולך אחרי בר כוכבא כ"עוור באפילה".

המהרי"ץ חיות (כתבים עמ' תתקמ"ב-ד): מותר לאבד עצמו לשם מסירות נפש או כדי שלא יתעללו בו הערלים או שלא יוכל לעמד ביסורים ואפי' לשם חזרה בתשובה כמו אליקום איש צרורות. ושאר חסידים שאבדו עצמם בגלות בבל או מסעי הצלב, או חנה ושבעת בניה.

לפי"ז גם אסור למרוד בממשלה מעבר לחובת לדרוש בשלום מלכות.

וא"כ נשאלת השאלה כיצד ר"ע הצטרף למרד כשהייתה סכנה בכך? לכן מספרת הגמ' בברכות סא: על ר"ע שיצאה נשמתו בטהרה ועל כך העידה בת קול כדי לומר "שהיתה כוונתו רצויה ומקובלת לפני הקב'ה ".

האם תלמידיו שמתו במגפה , בעצם מתו במרד בר כוכבא?

יש נטייה אצל החוקרים הנ''ל, וכן יש בין חכמי הדור שלנו, הנוטים לכך, ואף קושרים כל מיני מאורעות הקשורים לר' עקיבא ותלמידיו, ומיד קושרים זאת למרד או לתכנונו. זה מעורר קושי היסטורי. כמו כן, מקשרים זאת לביטוי "שמדא" הנזכר באגרת רב שרירא גאון.

כך גם משמע קצת מדברי הרצי'ה אף שאינו אומר זאת במפורש. באומרו, לעיל: תלמידיו של ר"ע קדש קדשים, והם מוסרים נפשם על גבורת ישראל כלפי הגויים. אלפי תלמידים של ר"ע, גאונים, צדיקים, וקדושים, ומתוך זה, מתוך קדושת התורה היו לוחמים צבאיים ממש נגד הרומאים...

אך לא בטוח שהתכוון לכך אלא שהיו לו לר' עקיבא תלמידים שלחמו ברומאים. אכן ודאי שהיו כאלה, לאור תמיכתו הברורה והיותו נושא כליו, לפי הרמב''ם. אך קשה לומר שהם אותם אלה שמתו במגפה !!

לכן, אנו נתמוך בדברי ר''י הלוי (תלק ד' עמ' שפב-שפג) המוכיח כי תלמידיו שבאו אתו עם גדולתו, היו בימי כלבא שבוע, שהיה בימי הבית וחורבנו. מאז עברו חמישים ושתים שנים עד למרד בר כוכבא, ובינתיים הוא בא אצל תלמידיו שבדרום ולימדם תורה, והם תלמידיו שהיו בימי המרד ולאחריו. הרי היה צריך זמן ללמדם, והוא נתפס בתחילת המרד, כך שמתי הספיק ללמדם. לכן, חייבים לומר, שתלמידיו הראשונים מתו עוד הרבה לפני מרד בר כוכבא, וזוהי המגפה הנזכרת בכתובות סב:. ייתכן, שזה היה קרוב יותר לחורבן, ומאוד מתאים "שלא נהגו כבוד זה בזה", דבר שאפיין דור זה.

לכן, נקבל את פשט הגמרא ביבמות סב: שהייתה מגפה כפשוטו, על "שלא נהגו כבוד זה בזה". זה היה בזמן החורבן, או קצת לפניו או קצת לאחריו. וכן מצוטטת גמרא זאת בשם רב נטרונאי גאון אצל הלכות פסוקות סימן צד'.

אחר כך בא אצל תלמידיו שבדרום, שזה היה דור תלמידיו שייתכן שהשתתפו במרד, וכן עוד תלמידים. אך אלה החמישה, שוודאי למדו אצלו כמה שנים, כך שהיו כמה שנים אחרי המגפה הנ''ל. ר' עקיבא נתפס בתחילת המרד, משמע, שעוד לא הספיק להשתתף בו הרבה. כמו כן גילו, מאה ועשרים, מסתיים לפני המרד או סמוך לו. אך אכן הוא תמך במרד באופן משמעותי.

האם למרד זה היה סיכוי ומותר להיכנס לסכנה?

בוודאי, כנראה בתמיכת החכמים ובראשם ר' עקיבא וכל או רוב החכמים, והעובדה שהרמב''ם הכניס זאת להלכות מלכים. כמו כן, זה היה יותר בעל סיכויים ממרד החשמונאים, בכמות. אלא שכאן בר כוכבא "החמיץ", לבסוף. אך יש למהלך זה המשך כדברי הראי''ה, במאמרי הראיה ח"א (מכתב לבני עקיבא): ודוקא מפני שהחזון בשעתו נכשל, ובר כוכבא נפל ועמו נפל ישראל בבחינת חירותו הלאומית, בטוחים אנו כי תורת אמת אשר בפה קדוש יבוא תור לה, והתור הזה הולך ובא, ולא תקום פעמים צרה, ולא לחנם לחם ישראל מלחמת קיומו ונצחו עד דור אחרון ועד בכלל.

הרי שמעשה זה של ר"ע היה חשוב גם אם לא הגיע לסיומו. מעין דברי חגי: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון" וכו' שאכן היו אמורים להיות בבית שני ונצחו לתקופה מאוחרת יותר! לא אפשר השעה!

בס''ד יחסם של חכמינו למרד בר כוכבא / מקורות

1. תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תענית פרק ד דף סח טור ד /ה"ה תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא אמר רבי יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנו' היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישר' בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבודקן אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך והיו לו מאתים אלף כך ומאתי' אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר והוה רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומ' רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה מן ביבא דמדינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתא אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה אמר ליה לא כלום יהב ליה חד בעוט וקטליה מיד יצאת בת קול ואמרה הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזבה אתון טעינין רישיה גבי אדריינוס אמר לון מאן קטל הדין אמר ליה חד כותייא אנא קטלתיה אמר לי חמי לי פטומיה חמי ליה פטומיה אשכח חכינה כריכה עלוי אמר אילולי אלהא דקטליה מאן הוה יכיל קטליה וקרא עלוי אם לא כי צורם מכרם ויי' הסגירם והיו הורגין בהם והולכין עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל סלעים משאוי ארבעים סאה עד שהלך הדם בים ארבעת מיל אם תאמר שהיא קרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל אמרו שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת ומצאו שלש קופו' של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין ויש אומרי' תשע של שלש שלש סאין תני רבן שמעון בן גמליאל אומר חמש מאות בתי סופרים היו בביתר והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות והיו אומרי' אם באו השונאים עלינו במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם וכיון שגרמו עונות היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו ומכולם לא נשתייר אלא אני וקרא על גרמיה עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי כרם גדול היה לאדריינוס הרשע שמונ' עשר מיל על שמונה עשר מיל כמין טיבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידיים ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו אמר רב חונה משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה

2. איכה רבה (וילנא) פרשה ב אמר ר"י ר' היה דורש (במדבר כ"ד) דרך כוכב מיעקב אל תקרי כוכב אלא כוזב, ר"ע כד הוה חמי ליה להדין בר כוזיבא הוה אמר היינו מלכא משיחא

3. גיטין נז ע"א: הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו, שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא, אמר: ריבוניה דעלמא כוליה, אי ניחא לך, לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא! אכשליה פומיה לבר דרומא, ואמר: הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו. דוד נמי אמר הכי! דוד אתמוהי קא מתמה. על לבית הכסא, אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה.

4. סנהדרין צג ע"ב: משיח - דכתיב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה' וגו', וכתיב והריחו ביראת ה'. אמר רבי אלכסנדרי: מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים. רבא אמר: דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ. בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין - קטלוהו.

5. סנהדרין צז ע"ב: תניא, רבי נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר. לא כרבותינו שהיו דורשין עד עדן עדנין ופלג עדן, ולא כרבי שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש, ולא כרבי עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ. אלא, מלכות ראשון - שבעים שנה, מלכות שניה חמשים ושתים, ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה. מאי ויפח לקץ ולא יכזב - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא - שוב אינו בא. אלא חכה לו, שנאמר אם יתמהמה חכה לו. שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה - תלמוד לומר ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם. וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה, מי מעכב? - מדת הדין מעכבת, וכי מאחר שמדת הדין מעכבת, אנו למה מחכין? - לקבל שכר, שנאמר אשרי כל חוכי לו.

6. רמב''ם, תענית ה,ג: "והיה להם מלך גדול ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח ונפל ביד הרומיים ונהרגו כולם".

רמב"ם מלכים יא,ג: ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס. השגת הראב"ד: אל יעלה על דעתך וכו', א"א והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו. כסף משנה הלכות מלכים פרק יא,א: [א] המלך וכו'.... עד שנהרג בעונות וכו'. וכתב הראב"ד א"א והלא בן כוזיבא היה אומר וכו'. ודברי הראב"ד אמת והכי איתא בפרק חלק (דף צ"ג:) אבל באיכה רבתי בפסוק בלע ה' ולא חמל אומר שנהרג על ידי א"ה וסובר רבינו דהא דאמרו פרק חלק אתיא דלא כשמואל דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות ורבינו סובר כשמואל וכמבואר בפרק שאחר זה ולכן כתב סברת המדרש. ומ"מ מה שכתב שר"ע היה נושא כליו צ"ע היכא מייתי לה:

7.חוקרים מהעבר: וייס (מובא בדורות הראשונים חלק 5 ע"מ 622 פרק מ') ודובנוב- דברי ימי ישראל ח"ב עמ' 560- טוענים שר' עקיבא הכין את המרד ולפי וייס כבר לאחר החורבן הוא היה נגד ריב"ז ודובנוב מוסיף שאף לשם כך נסע ר"ע למסעותיו הרחוקים. וכן ר"ז פרנקל וכן גרץ (שם בדורות הראשונים פ"מ). אך רי"א הלוי שם בפרקים לח-מ מוכיח שר"ע רק מצטרף למרד וכל מסעותיו היו ככל מסעות החכמים האחרים לעודד ולדאג ליהדות התפוצות ולחזק הקשר איתם לא"י. כ"כ לדעתם המרד פרץ ע"י הצטברות של מרירות עקב הגזרות וכלל לא הוכן מראש.ג. אלון (תולדות היהודים ח"ב עמ' 2-4) העובדה שסנהדרין ואלעזר הכהן – כנראה כאלעזר המודעי היו עם בר כוכבא מעידה שגם סמכויות השונות של העם היו אתו עד שהסתכסכו.

8.המהרי"ץ חיות(כתבים עמ' תתקמ"ב-ד): מותר לאבד עצמו לשם מסירות נפש או כדי שלא יתעללו בו הערלים או שלא יוכל לעמד ביסורים ואפי' לשם חזרה בתשובה כמו אליקום איש צרורות. ושאר חסידים שאבדו עצמם בגלות בבל או מסעי הצלב, או חנה ושבעת בניה. לפי"ז גם אסור למרוד בממשלה מעבר לחובת לדרוש בשלום מלכות. וא"כ נשאלת השאלה כיצד ר"ע הצטרף למרד כשהייתה סכנה בכך? לכן מספרת הגמ' בברכות סא: על ר"ע שיצאה נשמתו בטהרה ועל כך העידה בת קול כדי לומר "שהיתה כוונתו רצויה ומקובלת לפני הקב'ה ".

9. הרצי''ה: התורה הגואלת, ח"א, מקדש ישראל והזמנים/ל"ג בעומר: ר"ע איש ההלכה, ועם זה, כתרים לאותיות. אישיות מיוחדת, נשמה מיוחדת. הרמב"ם אומר, שר"ע היה נושא כליו של בר כוכבא?.אפשר להבין כמה מובנים בזה. גם במובן זה, כמו שלרי"ף יש נושאי כלים. לא כל החכמים הסכימו לר"ע. אבל הרמב"ם כותב: "דימה הוא וכל חכמי דורו". אולי לעומת ר"ע אין אחרים. אמנם בגמרא מוצאים התנגדות בגלל רוחניותו של בר כוכבא. ר"ע היה רבולוציונר, ורשב"י. המשכו. רשב"י נמלט למערה מפני הרומאים שחפשו אחריו, אחר שיהודה בן גרים העביר דבריו לרומאים. לאחר שיצא מן המערה ראה את יהודה בן גרים, אמר: "עדין יש לזה בעולם ? נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות". (שבת לג:-לד.)....ר"ע רבולוציונר, ורשב"י ממשיכו בזה. אקטיביים, פעילים. בנדרים מובא, שהיתה לר"ע ישיבה גדולה, ענקית. גרץ כותב: ר"ע לוחם, וכל תלמידיו אינם ת"ח, אלא לוחמים. תפיסה חילונית. לעומתו, ר' אייזיק הלוי בעל "דורות ראשונים" כותב: ר"ע מסר נפשו רק על התורה. ולא השתייך לפעילות הלאומית. גם זה קיצוני. די ברורה מדברי חז"ל צבאיותו של ר' עקיבא. צריך להבין, שדוקא ממקור קדש הקדשים, מזה שייכת התגלות של מסירות נפש על עם ישראל. תלמידיו של ר"ע קדש קדשים, והם מוסרים נפשם על גבורת ישראל כלפי הגויים. אלפי תלמידים של ר"ע, גאונים, צדיקים, וקדושים, ומתוך זה, מתוך קדושת התורה היו לוחמים צבאיים ממש נגד הרומאים.....עם כל המצב הקשה שהיה בארץ, היה לר"ע רבוי גדול של תלמידים, ביחס לבר כוכבא טענו: כתוב: "והריחו ביראת ה'",ולו חסרה רוחניות. אבל לר"ע זה לא הפריע. בירושלמי יש יותר הרחבה. מסירות נפש של ר"ע על העם והארץ והתורה. ר"ע לא מתחשב עם. האחרים, הוא לא שואל שאלות, לא מחפש בעיות. צריך לדעת "להריח" בדברי חז"ל. רבי היה מקורב למלכות, יושב עם אנטונינוס. רשמיות. ולעומת זאת, היתה מחתרת. כמו בהקמת המדינה. הגנה ואצ"ל. תביעות מאלה על אלה. "סכנת הישוב" מחד, ומאידך: "אתם יושבים עם האויב מס' א' - האנגלים". כך גם שם היתה מתיחות גדולה, ור"ע לא חת מפני כל. אותו אין מבינים, והוא לא מתחשב באיש. הוא קובע: ככה זה". גמ' במגילה: שואל רבי את ר' יהושע בן קרחה, בנו של' ר"ע: במה הארכת ימים ? וכונתו היא: בניגוד לאביך שנהרג. והשיב לו: "קצת בחיי" ? אומר לו רבי: "תורה היא וללמוד אני צריך". עם אביך, ר"ע, א"א היה לדבר. אבל איתך אני רוצה לברר, להבין. (א) סכנת נפשות, ור"ע נהרג ומנע מאיתנו תורה. (ב ) מה הקשר שלכם עם ה"חופשיים" שלוחמים ברומאים ? וענה לו: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע. כלומר ידענו איך להתנהג. ידענו במה אנו קשורים ועד כמה. ידענו את הצדקות של בר כוכבא ואעפי"כ לא הסתכלנו בפני אדם רשע, אלא בהשתתפות בעניני כלל ישראל. ר' פנחס בן יאיר חותנו או חתנו של רשב"י. ברוחו הוא קרוב לרבי עקיבא. ויחד עם זה, הוא יסוד ה"מסילת ישרים". מין ר ' אריה לוין כזה, שהיה ידוע בסימפטיה למחתרות. ...רפב"י דוחה כל העצות, מזעזע. ממש טרגדיה, מתיחות כזו. הפציר בו רבי הרבה, אבל גבה טורא ביניהו. לבסוף, התפרץ רבי בבכי. בכה רבי ואמר: גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. וכוונתו לר"ע ורשב"י ותלמידיהם שמסרו נפשם על גבורת ישראל. ממקור קדש הקדשים, ומתוך זה מסירות נפש על כלל ישראל ועל התורה, רבי מאיר ג"כ תלמיד של ר"ע. הרומאים רדפוהו. ובגמ' ע"ז: גדוד רומאים רצה לתופסו. הצליח להתחמק ברמאות. התעכב במסעדה של גויים, שם אצבע במאכל וקרב אל פיו, - כשראו זאת הגויים, החליטו שהוא לא ר"מ. עכ"פ, גם הוא שייך למהלך של ר"ע. רבי חנינא בן תרדיון. חותנו של ר"מ. ובגמ' בע"ז (יח) דנו הרומאים את ר' אלעזר בן פרטא ואת ר' חנינא בן תרדיון ואשתו ובתו איתו, חיל נשים כזה, נפגש רבי חנינא בן תרדיון עם רבי יוסי בן קסמא. שני ניגודים. ריב"ק מוסר נפשו על התורה, סגור באוהלה של תורה. והוא אומר לרחב"ת: חנינא אחי, שמעתי שאתה מתגרה בגויים, איך אתה עושה זאת, הרי אומה זאת מן השמים היא שלוחה ? א"ל: מן השמים ירחמו. א"ל: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר: מן השמים ירחמו, לימים מועטים שרפו הרומאים את רחב"ת וספר תורה עמו. וכשמת ר' יוסי בן קסמא-מזעזע-הלכו כל גדולי רומי ללוותו ולהספידו. זה החילוק. תהום בין שני המהלכים של גדולי חז"ל. מצידנו, כמובן, חרדת קדש לכאן ולכאן, אבל יש לראות חילוקים בהנהגת הצבור. דעתו של ר"ע לא נשתנתה. מהעילית שבעילית של חז"ל-רבי עקיבא ורשב"י, מתוך עומק הקודש, ממרומי המרומים, מתגלית הגבורה הגדולה. תלמידיו של ר"ע קדושי קדושים, והם הם צבאיים, הם מוסרי הנפש על התורה ועל מלכות ישראל.

10.מאמרי הראיהח"ב/מגד ירחים:אייר הגבורה העילאה של תלמידי רבי עקיבא, והצפונה של קדושי הקהילות, מתחברות יחד באוצר הרזים של רשב"י.

11.גנזי הראיה, ב-חודש האביב וכחו של רבי עקיבא אחד את ההארות ונשתלשלה תורה שבע"פ בסוד הכתב שבתגין, על כל קוץ וקוץ תילי תילים של

הלכות, הוספת גבורה של מעלה ע"י אמירת ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת, ואמר לבר כוזיבא דין הוא מלכא משיחא, ולא חש להא דלא היה מורח

ודאין, שמפני מעלת עצמיות קדושתן של ישראל אין המעלות מעכבות, ולא ניכר שוע לפני דל, ויסוד נפש הגר חברה את כח התגלות התורה וצפונתה

באורו של משיח. מאמרי הראיה/ח"א (מכתב לבני עקיבא): ודוקא מפני שהחזון בשעתו נכשל, ובר כוכבא נפל ועמו נפל ישראל בבחינת חירותו הלאומית, בטוחים אנו כי תורת אמת אשר בפה קדוש יבוא תור לה, והתור הזה הולך ובא, ולא תקום פעמים צרה, ולא לחנם לחם ישראל מלחמת קיומו

מלחמת קיומו ונצחו עד דור אחרון ועד בכלל.

2 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מגמה חינוכית בפסיקת המשנה ברורה

השו"ע פוסק :"חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הגה: וי"א דא"צ להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל). ואח

שמחה ביהדות ובפורים

לפני שנים רבות, ואני בחור בשיעור ה' בישיבת מרכז הרב, ניגש אלי הרב אלישע וישליצקי זצ"ל וסיפר לי, שביקשו ממנו לדבר ברדיו על השמחה של פורים. הוא לא היה יכול, וביקש ממני לדבר במקומו. אמרתי לו שאין לי מה ל

רבי אליעזר בן הורקנוס והפרה האדומה

שנינו במשנה :"רבי אליעזר אומר, עגלה, בת שנתה. ופרה, בת שתים. וחכמים אומרים, עגלה, בת שתים. ופרה, בת שלש או בת ארבע. רבי מאיר אומר, אף בת חמש כשרה הזקנה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר, שלא תפסל. אמר ר

ישיבת שדמות נריה, 04-6099726

yshadmot@gmail.com