חקלאות אורגאנית – סדר הטבע והבריאה האלוקית

בס''ד ניסן התשע''ח

לזכר חלוץ החקלאות האורגאנית, ידידי (משה) מריו לוי ז''ל, קיבוץ שדה אליהו

חקלאות אורגאנית – סדר הטבע והבריאה האלוקית


הקדמה: לפני חודש, הלך לעולמו בשיבה טובה, חלוץ החקלאות האורגאנית, מריו לוי ז''ל. מריו, "הלך לפני המחנה", בכמה תחומים: בבריחה מהשואה באיטליה, בהתיישבות בקיבוץ שדה אליהו בעמק בית שאן, בסיוע למתיישבי הארץ, לכל מגזרי האוכלוסייה. בעיקר, השקיע את רוב חייו בקידום החקלאות האורגאנית, בה ראה את מימוש רצון ד' בשימוש נכון בבריאה, ובדאגה לבריאות האדם. יהיה מאמר זה לזכרו ולהשלמת פנים נוספות לדרכו.

העולם נברא מסודר: בפרקי הבריאה, בתחילת בראשית, אנו עדים לבריאה מסודרת על ידי ד'. לכן, מסדר ד' את הבריאה בכל יום, כאשר הוא קובע לכל דבר את מקומו ואת תפקידו, אך גם את גבולותיו: בחי, בצומח ובדומם.

סדר עולם החי: בפרק הבריאה, נזכר בבריאת החי (בראשית, א, כא), כי הם נבראו למינם, כלומר, כל אחד במשפחתו:

ויברא אלקים את התנינם הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו. וירא אלקים כי טוב.

סדר עולם הצומח: גם בצומח נזכר כי נבראו למינם, כנזכר בפרק הבריאה, (בראשית א, יב):

וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ למינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹ֥שֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב:

סדר עולם הדומם: גם בדומם יש ציווי לא להשחית הבריאה, כחלק מציווי כללי של "בל תשחית", שנזכר בהקשר של עצי פרי. וכך אומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה י:

ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין, וסותם מעין, ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר בלא תשחית

האדם נעשה שותף בבריאה לד', ולכן נצטווה לפתח אותה בכל התחומים, כנזכר ברמב''ן בראשית א, כח, על ברכת ד' לאדם וחוה: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה":

וכבשוה - נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות, ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחשת, וכיוצא בזה. וזה יכלול מה שאמר "ובכל הארץ" (לעיל פסוק כו):

האדם, נזר הבריאה וגם שומר שלה: האדם נברא אחרון בבריאה, כי הוא היצירה העיקרית של הבריאה: הוא גם מפתח אותה אך גם נדרש לשומרה. וכך אומרת התוספתא בסנהדרין (צוקרמאנדל) פ''ח ה''ט:

דבר אחר: כדי שיכנס לסעודה מיד מושלו, משל למה הדבר דומה למלך שבנה פלטירין וחינכה והתקין סעודה ואחר כך זימן האורחים.

אך הוא עלול להגיע לגאווה עקב כך, לכן מקדימה שם התוספתא בה''ח:

דבר אחר למה נברא באחרונה שלא תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך

ומוסיף המדרש בבראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית, פרשה ח, א, על יכולת האדם להכיר בגדולתו לחיוב או לשלילה, וממילא גם על נשיאה בעול אחריות יותר כבדה משאר היצורים:

אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך, אמר רב נחמן: אחור לכל המעשים, וקדם לכל עונשין, אמר רבי שמואל אף בקילוס אינו בא אלא באחרונה.

אך האדם גם נדרש לשמור על הבריאה, כנזכר במדרש (קהלת רבה פ"ז):

כשברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, אמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תחריב את עולמי,

לכן, כבר בשבע מצוות בני נח, נצטווה על מערכת מצוות ודרך ארץ, על מנת שיבנה העולם וישכלל אותו, אך יזהר שלא יפגע בו. אכן, כאשר האדם - ובעקבותיו שאר היצורים – השחיתו את העולם, ד' החליט להרוס את העולם על ידי המבול, והתחיל את סדר העולם מחדש. השחתה זאת נדרשת על ידי חז''ל, על הפסוק (ו,יב): "וירא אלקים את הארץ כי נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". דרשו בסנהדרין קח ע"א:

כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל.

אך גם החי השחית את דרכו בדור המבול, כנזכר במדרש תנחומא (בובר) פרשת נח, יח:

ולמה נאבדה הבהמה עמה, שנאמר מאדם עד בהמה (בראשית ז, כג), שאף הבהמה קלקלה מעשיה, והיתה הולכת על מין שאינו שלה, הסוס על החמור, הארי על השור, הנחש על הצב, שנאמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (בראשית ו, יב), כל אדם אינו אומר, אלא כל בשר, אפילו הבהמה והחיה והעוף, לפיכך נמחו עמהן. אמר ר' פנחס הכהן בר חמא כשם שלא נכנסו לתבה אלא צדיקים, כך הבהמה והחיה והעוף שהיו עמהם היו צדיקים, שנאמר: למשפחותיהם (שם ח, ט).

משמע מהמדרש, שגם להתחיל את העולם החי מחדש, היה צריך בעלי חיים צדיקים, שישמרו על מינם.

השפעת האדם על החי: כיצד בעלי החיים חטאו בדור המבול? וכי יש להם שכל או מוסר? אלא שבעלי החיים הושפעו מהתנהגות האדם. האדם השומר של הבריאה, משפיע גם על הסביבה, כאשר בעלי החיים הם הראשונים להשפעה זאת. כך גם יהיה להיפך, לעתיד לבא, כאשר האדם ייטיב דרכו, תהיה השפעה על בעלי החיים.

השפעה זאת מפורשת: הן בתוכחה בויקרא כו, ו: "והשבתי חיה מן הארץ" והן בישעיהו פרק יא, המדבר על המשיח, שורש ישי, ש"הצדק יהיה אזור מותניו והאמונה אזור חלציו", ועקב כך יהיה מהפך בהתנהגות בעלי החיים:

(ו) וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם: (ז) וּפָרָ֤ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹֽאכַל־תֶּֽבֶן: (ח) וְשִֽׁעֲשַׁ֥ע יוֹנֵ֖ק עַל־חֻ֣ר פָּ֑תֶן וְעַל֙ מְאוּרַ֣ת צִפְעוֹנִ֔י גָּמ֖וּל יָד֥וֹ הָדָֽה: (ט) לֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת ד' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים

חלק מהמדרשים מבינים פסוקים אלה כמשל, על שבטי ישראל, שנמשלו לחיות, שהם יחיו בשלום זה עם זה, כגון בבראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש צה, א:

ד"א זאב וטלה, זאב, זה בנימין, וטלה, אלו השבטים, שנאמר (ירמיה נ) שה פזורה ישראל, ירעו כאחד, אימתי כשירד בנימין עמהם ...הוי ואריה כבקר יאכל תבן, לפיכך ואת יהודה שלח לפניו.

חלק אחר של המדרשים מסביר פסוקים אלה כפשוטם, כמו הספרא, המבאר שאכן יהיה שינוי טבע בבעלי החיים, עקב התנהגות האדם בכלל, והישראלי, בפרט. וכך אומר ב ספרא בחוקותי פרשה א פרק ב:

(א)... והשבתי חיה רעה מן הארץ, ר' יהודה אומר מעבירם מן העולם, ר' שמעון אומר משביתן שלא יזוקו, אר"ש אימתי הוא שבחו של מקום בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים, אמור בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים, וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקים מן העולם משביתן שלא יזיקו. (ב) וכן הוא אומר וגר זאב עם כבש....

משמע, שיש שתי גישות בסילוק הרע בעולם: או מסלקם לגמרי מהעולם, כדעת ר' יהודה, או מסלק את הרוע ונותן לו תכונה טובה, כדעת ר' שמעון.

הרמב"ן בבחקותי, כו, ו, מביא את הספרא הנ''ל, וסובר כר' שמעון:

... והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון אין חיה ורמש ממית אדם, וכמו שאמרו (ברכות לג א) אין ערוד ממית אלא חטא ממית. וזה שאמר הכתוב (ישעיה יא ח) ושעשע יונק על חור פתן, וכן ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן (שם פסוק ז), כי לא היה הטרף בחיות הרעות, רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו, כידוע כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר, וכן אמר הכתוב (יחזקאל יט ג) וילמד לטרוף טרף אדם אכל:

והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה דכתיב (בראשית א ל) ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה, ואמר הכתוב "ויהי כן", כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד, ואחר כך למדו הטרף מפני החטא הממית כאשר פירשתי...ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם, וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (בראשית ט ו): ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי, שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה.

לרמב''ן, בעצם, כך נברא העולם כאשר טבע בעלי החיים תלוי בהתנהגות האדם, והוא יחזור לטבעו, בעתיד.

השפעת האדם על הצומח: התנהגות האדם משפיעה גם על הצומח, כנזכר בפרשת "ואהבת" (דברים יא, יג-יז):

"והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי... ואספת דגנך תרושך ויצהרך, ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת". וכן להפך, ח''ו: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם... והאדמה לא תתן את יבולה".

אך יש גם השפעה על "השתוללות" הצומח בכלל, עקב התנהגות לא נכונה של האדם. סימני חורבן יאפיינו את הארץ, כאשר האדם לא יתנהג נכון. כבר נאמר לאדם הראשון (באשית ג, יז, יח):

"ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת את עשב השדה"

וכן מצאנו במקומות רבים על חורבן של שמיר ושית, כמו בישעיהו ז:

"(כג) וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֣ה כָל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֧ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֛ם אֶ֥לֶף גֶּ֖פֶן בְּאֶ֣לֶף כָּ֑סֶף לַשָּׁמִ֥יר וְלַשַּׁ֖יִת יִֽהְיֶֽה: (כד) בַּחִצִּ֥ים וּבַקֶּ֖שֶׁת יָ֣בוֹא שָׁ֑מָּה כִּי־שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תִּֽהְיֶ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ". ועוד.

כללי התנהגות נכונים באדמה ובצומח: בנוסף למצוות והתנהגות המוסרית חברתית של האדם, יש עוד מערכת שלמה של כללי התנהלות, מול האדמה ומול הצומח, המשפיעים גם הם על התוצאות שלהם. אלה הם כללי הטיפול והגידול, וגם הם נכללים תחת האזהרה של המדרש קהלת הנ''ל: "ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תחריב את עולמי".

ניסיונו של האדם מלמדו, כי אם לא יחרוש או ישקה לפי כללי הגידול, וכן בשאר עבודות החקלאות, האדמה לא תתן פירותיה כמו שצריך ואף עלולה לגרום למפגעים אשר לעיתים הם בלתי הפיכים. לעתים היא לא תהיה ראויה לגידול של דברים מסוימים, ולעתים לא ראויה כלל לגידול. או שפירותיה לא יהיו ראויים כל כך למאכל, או שאף יהיו מזיקים לבריאות האדם.

באיסורי כלאיים השונים, טמונים טעמים שונים: הן פגיעה בסדר הבריאה הטבעי והן בסדר הבריאה הרוחני, והן באמונה בסדר הטוב שסידר ד' בבריאה. הרמב''ן מביא שלושה טעמים הקשורים לסדר הבריאה, באומרו בפרשת קדושים, יט, יט, בביאורו את הפסוק, "את חוקתי תשמרו", והתורה מפרטת את סוגי הכלאיים, ואף שנקראו חוקים יש להם טעמים:

והטעם בכלאים, כי השם ברא המינים בעולם, בכל בעלי הנפשות בצמחים ובבעלי נפש התנועה, ונתן בהם כח התולדה

שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וצוה בכחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם "למינהו" (בראשית א), והוא סיבת המשכב שנרביע בהמות זו עם זו לקיום המינין כאשר יבואו האנשים על הנשים לפריה ורביה. והמרכיב שני מינין, משנה ומכחיש במעשה בראשית, כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות. והמינים בבעלי חיים לא יולידו מין משאינו מינו, וגם הקרובים בטבע שיולדו מהם כגון הפרדים יכרת זרעם כי הם לא יולידו. והנה מצד שני הדברים האלה, פעולת ההרכבה במינים דבר נמאס ובטל:

וגם הצמחים אשר יתרכבו מין בשאינו מינו אין פרים צומח אחרי כן, ויהיו באיסורם שני טעמים הנזכרים....ומחברינו מוסיף בטעם הכלאים, כי הוא שלא לערבב הכחות המגדלים הצמחים להיות יונקים זה מזה, ממה שאמרו בבראשית רבה (י ו), אמר רבי סימון אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע ומכה אותו ואומר לו גדל, הדא הוא דכתיב (איוב לח לג) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ. והנה המרכיב כלאים או זורען בכדי שינקו זה מזה מבטל חקות שמים, ולכך אמר בהם את חקותי תשמורו, כי הם חקות שמים, וכך אמר רבי חנינא משום רבי פנחס משום חקים שחקקתי בהם את עולמי (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז):... והנה המערב כלאים מכחיש ומערב מעשה בראשית:

אם כן, הרמב''ן מזכיר שלושה טעמים: להוסיף על הסדר שיצר ד', לגרום ליצירת מינים שאין להם המשך, ולהכחיש סדרי הכוחות הרוחניים, המחיים את הגדל בארץ.

החינוך מרחיב את הטעם הראשון, אודות הסדר האלוקי, בכיוון שעליו מדברים היום בעולם של ארגוני הירוקים. וזו לשונו במצווה רמד' בכלאי בהמה:

משרשי המצוה, כי השם ברוך הוא ברא עולמו בחכמה בתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך ענינן ראוי להיות מכוונות כיוון העולם, וברוך הוא היודע. וזהו שנאמר במעשה בראשית [בראשית א', ל"א] וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד,... ובהיות יודע אלהים כי כל אשר עשה הוא מכוון בשלימות לענינו שהוא צריך בעולמו, צוה לכל מין ומין להיות עושה פירותיו למינהו, כמו שכתוב בסדר בראשית, ולא יתערבו המינין פן יחסר שלימותן ולא יצוה עליהן ברכתו. ומזה השורש, לפי הנראה במחשבתינו, נמנענו מהרביע הבהמות כלאים, וכמו כן הוזהרנו בכך מזה הטעם בצירוף טעם אחר, שכתבנו כבר על מיני הזרעים והאילנות.

לכאורה, יש כאן "חשיבה ירוקה". הרי נזכר שד' יצר הכל "לפי מה שהיה צורך ענינן", וכך לכאורה, מבינה האנושות בחשיבה הירוקה, שזה לשמור מפני הכחדת היצור המסוים. אך החינוך מוסיף "ראוי להיות מכוונות כיוון העולם, וברוך הוא היודע", כלומר, לא רק הכחדת היצור המסוים, אלא הצורך ביצור בעולם לפי רצון ד'. כלומר, יש כאן מבט אלוקי הדורש לפעול גם בתחום זה לפי כללים אלוקיים. מבט כזה גורם לאדם לחשוב כיצד להתנהל: לא רק מתוך שיקולים כלכליים אישיים, ולא רק תחרות והשגיות מול האחרים.

החינוך, מרחיב גם בעניין הטעם השלישי: הכחשת סדר הכוחות הרוחניים. וזו לשונו במצווה סב', העוסקת באיסור כישוף, והוא מקשר זאת לכלאיים:

השם ברוך הוא שם בתחילת הבריאה לכל דבר ודבר מדברי העולם, טבע לפעול פעולתו טובה וישרה לטובת בני העולם אשר ברא, וציוה כל אחד לפעול פעלו למינהו, כמו שכתוב בפרשת בראשית [א', י"ב ואילך] למינהו על הנבראים, וגם על כל אחד ואחד המשיל כח מלמעלה להכריחו על מעשהו, כמו שאמרו ז"ל [בראשית רבה י', ו'] אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל. ומלבד פעולתן שעושה כל אחד ואחד בטבעו, יש להם פעולה אחרת בהתערבם מין מהן עם מין אחר, ובמלאכת התערובות יש בה צדדין שלא הורשו בני אדם להשתמש בהן, כי יודע אלהים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותן צדדין רע להן ומפני זה מנעם מהם... כי לא נאסרו רק מצד הנזק שבהן. ועוד יש באותן צדדי התערובות והתחבולות האסורות לעשות ענין אחר שנאסרו בעבורו, לפי שכח אותו התערובת עולה כל כך שמבטל מפעולתו לפי שעה כח המזל הממונה על שני המינין, ...ועל כן נמנענו מהעלות על רוחנו אף כי נעשה בידינו דבר שמראה בנו רצון להחליף דבר במעשי האל השלמות. ואפשר שיעלה בידינו מזה רמז משרשי כלאי זרעים ובהמה ושעטנז,

החינוך מוסיף על הרמב''ן האומר: "כאילו יחשוב שלא השלים הקדוש ברוך הוא בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות". "כי נעשה בידנו דבר שמראה בנו רצון, להחליף דבר ממעשי הקל השלמות". לא רק לעזור לד' אלא אף להחליפו, ח''ו. ברור כי ד' יודע מהי השלמות של יצוריו, ונתן לנו מגבלות בשותפות בשכלול עולמו.

אמנם יש לציין לחיוב, כי עצם החשיבה הירוקה של האנושות, היא מדרגה של התקדמות חשובה, בה העולם יותר מוסרי מהעבר. אלא שהחשיבה היא מנקודת מבטו של האדם, מה יהיו הנזקים שלו, או של היצור, ולא רק הסטייה מרצון בורא העולם, שקבע כללי התנהגות גם בסביבה: בחי ובצומח. לכן, כל חשיבה בענייני הטבע, המעוניינת לשמור על הטבע, היא ערכית וחשובה ויש לעודדה.

החקלאות האורגאנית ממשיכה את הרעיון של הסדר הנכון שד' סידר את הבריאה, ואף מתריעה מפני חשש שהאדם עלול להחריב את עולמו של ד'. כמה דוגמאות לכך.

א. אין להרוס לגמרי את בית הגידול הטבעי והפראי לגמרי, אלא להשאירו בצדי השדה, על מנת שימשיך לשמש כפונדק ליצורים השונים ולא יחפשו בתי גידול חלופיים, בהם הם עלולים להזיק יותר.

ב. האדמה צריכה להישאר במרקם החי והצומח שלה, ולא לשנות אותו על ידי הפיכת האדמה בעת החריש, פעולה הגורמת לערבוב הסדר שבין שכבות האדמה ואף לערבוב מערכות החיים והמזיקים שבשכבות השונות.

ג. אין להשמיד על ידי ריסוס אלים את המזיקים: גם כי זה מפר את האיזון שבין בעלי החיים השונים, פעולה העלולה לגרום לשינוי מרחיק לכת בפעילות של המזיקים. כגון, חידקנית הדקל של היום, הייתה פונדקאית ב ,עד שהאדם הרחיק אותה לגמרי ממנו, ואז היא חיפשה בית גידול חדש בתוך הדקלים. הנזק של שינוי זה הוא עצום, והאדם עוד לא יכול להתמודד עם שינוי הרסני זה, בקלות.

ד. נזקים לאדם: עצם פעולת הריסוס, כאשר היא חוצה קווים אדומים בכמותה ואיכותה, הרי זה ממש "ונשמרתם לנפשותיכם", ו"חמירא סכנתא מאיסורא".

מריו ז''ל, הזהיר מפני נזקים העלולים להיגרם לאדם, הן באיברים שונים כמו הכבד או להפרעות במיטבוליזם של התא, והן במערכות שונות של הגוף כמו מערכת העצבים או לתגובות אלרגיות שונות.

אכן, הייתה לכך אף השלכה הלכתית למעשה, במצב בו רמת הריסוס גבוהה. לכן, פסק הראשל''צ הרב משה שלמה עמאר, בחשוון התשע''ג, שאפשר לחזור ולנקות ירקות עליים גם כפי שנהגו בעבר, על ידי חיטוי, אמנם עם חומרים יותר יעילים. "על בעלי הירקות מוטלת חובת ההוכחה להוכיח בבירור גמור את צדקת טענתם", כותב הרב, "ואין שום הצדקה שאנשים שנזהרים מאיסור תולעים וחרקים, משלמים על זה במיטב כספם, ואף מיעוטי יכולת מקמצים מעיסתם וחוסכים מאכל מפיהם ומפי עולליהם, כדי להינצל מאיסורים חמורים, ויפלו בסכנות שהם חמורות יותר מן האיסורים". גם בעניין זה היה מריו ז''ל, מעורב בקידומו.

הדרגתיות בסידור הטבע ובחינוך האנושות: נכון, אי אפשר לעבור מיד לדרך זאת, גם מכמה סיבות:

1. מבחינה חקלאית, אי אפשר לעבור לגידולים אורגאנים בבת אחת. יש שיטות שונות בחקלאות, וצריך ללמוד ולהתרגל ואף להפנים את השיטות, מבחינה מקצועית.

2. אי אפשר לקחת סיכונים כלכליים כאשר שיטה זאת עדיין לא בטוחה. האידיאל והמעשה צריכים למצוא את האיזון ביניהם, כי יש גם שיקולים כלכליים בנושא. אך כאשר הולכים על שיטה זאת באופן הדרגתי, ניתן לספוג זאת ואף להביא את דרך הגידול גם למצב של כדאיות כלכלית.

3. כאשר משנים גישות בבת אחת, נגרמים נזקים של הלם מידי בטבע. כך קרה בייבוש ימת החולה, שהיתה בעבר ימה טבעית, ועקב היותה ביצה, המדינה ייבשה אותה בבת אחת. דבר זה גרם לנזקים שונים. כמו כן, כשעברו לריסוס בלתי מבוקר, נפגעה גם מערכת האיזון של הסביבה, עם מיתתם של המזיקים ועוד שרשרת המזון הקשורה אליהם.

4. שינוי בחשיבה הערכית של האדם: הכנת האדם לדרך חיים זאת. יש להכיר ולשאוף לרעיונות אלה, כתוכנית ויעד עתידיים, אך בסדר הדרגתי מכוון ומקצועי. הראי''ה קוק בחזון הצמחונות והשלום, כותב אודות חזון גדול של העולם לחזור אל הטבע האנושי שהיה בתחילת הבריאה. אך מזהיר כי יש לעשות זאת בקצב הנכון, כאשר האנושות תכיל זאת נכון. אחרת, יהיו נזקים קשים של בלבול בסדר הערכים של האדם.

גם בנושא החקלאות האורגאנית, יש לנהוג בהדרגה בשיטה זאת, פן יגיע האדם להקצנה חדה ביחסו לעולם החקלאות הקיים, ולא ידע לשלב נכון בין השיטות השונות, וכיצד לקחת את הטוב מכל גישה.

5. שינוי בחשיבה המקצועית: גם בתחום המקצועי של חקלאות אורגאנית, צריך להתחנך נכון על ידי חידוש החשיבה היסודית, על הטבע ועל החקלאות. מריו ז''ל כתב על כך: "לאדם רגיל מהעולם המודרני או חקלאי קונבנציונאלי, דרושה מהפכה מחשבתית קשה ומעשית מאוד, שלא תמיד יכולה להצליח". עומד מולו עולם מדעי ענק אשר חוגג יום יום את ניצחונועל ידי שמוש בחומרים כימיים סינטטים למען קידום הייצור התעשייתי, המסחרי, החקלאי, הכימי". כיוון זה, נותן תוצאות מידיות אך אינו שוקל תמיד את התוצאות לטווח רחוק. לכן, דרושה תוכנית ממלכתית, המלווה בהסברה מתאימה והמסייעת בדרכים שונות לקידום רעיונות ומעשה בתחום זה.

מקומו של מריו לוי ז''ל בתהליך הנ''ל: מריו דחף לחקלאות האורגאנית: גם בהיבט האמוני גם בהיבט החברתי, וגם בהיבט החקלאי, הנ''ל. בהיבט החברתי היו מידות מיוחדות בהן התייחד: בראיית הטוב בכל מצב ובכל אדם, חיוך השופע אמונה וטוב לב. אך הוא התייחד גם במאפיינים ומידות של איש חזון גדול: חלוציות, סבלנות והכרה באורך זמן של תהליכים, התחשבות בדעות האחרים והתחשבות בהם.

כל אלה זיכו אותו להשפיע על הרבה חקלאים בארץ ובעולם, ולהעמיד דור של תלמידים שנדבקו באישיותו ובאמונתו. הוא אף זכה לראות, כיצד מתקדמים ומתממשים התהליכים של חזונו הגדול.


יהי זכרו ברוך. ידידו ומוקירו שלמה רוזנפלד / שדמות מחולה

0 צפיות

© 2018 by Yeshivat Shadmot Neriya. Proudly created with Wix.com