© 2018 by Yeshivat Shadmot Neriya. Proudly created with Wix.com

הציונות הדתית - מעבר מגלות לגאולה

בס'ד כסלו התשס'ט

מגלות לגאולה

הקדמה: תמצית היעוד של תנועתנו, להעלות וליישם את התורה מגלות לגאולה. נערוך כאן דו-שיח בין הנציגים של הציבורים הקיימים היום, ונשמיע את דרכנו, מתוך עולמה של תורה בעידן גאולה.

הגדרת התקופה

חילוני: אנו לאחר תקופה של תחייה לאומית, ככל העמים, ובתקופה של מימוש זכותנו כמדינה עצמאית.

חרדי: אנו עדיין בגלות, עד שתיכון כאן מדינה ע'פ התורה, וזה יהיה רק בביאת משיח. גם בניו יורק ובלונדון יש מרכזי תורה גדולים, אף שאכן קרה משהו מיוחד כאן בארץ ישראל, אלא שבחלק ניכר מהווייתה, ייחוד זה לא מתנהל ע'פ התורה.

אנו: סימני גאולה כבר ניכרו מעת ההתעוררות של המון נדחי ישראל לחזור לארצם, מה שהביא וממשיך להיות "קיבוץ גלויות", שכמותו ניבאו לנו הנביאים והתפללנו בתפילת ש'ע.

הארץ הפסיקה את קללתה לאומות היושבים עליה: "ושממו עליה אויביכם היושבים עליה"(ויקרא כו,לב)שזו ברכה לנו, כדברי רש'י (שם) והרמבן(שם פס' טו). לעומת זאת, כשחזרו בניה של הארץ, היא מגלה להם חיבה יתרה בברכתה בפרותיה ותוצרתה, כדברי הגמ' בסנהדרין (צח.):"ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל ל"ו,ח):" ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל".

זכינו לשלטון יהודי הנבחר ע'י רוב ישראל, שלפי הראיה קוק יש לו בתנאי זה מעמד משפטי של מלוכה(משפט כהן קמד,טו-א).

מרכז התורה של העולם היהודי לגווניו השונים חזר לא''י, שלא היה כמותו מאז הבית השני.

גם אומות העולם הכירו בנו, דרך הצהרת בלפור, דרך וועידת סאן רמו.אחרי מלחה'ע הראשונה, דרך החלטות האו''ם, כך שאין יותר חשש לשלושת השבועות שבסוף כתובות, שלא לעלות החומה, בין היתר ,

שלא למרוד באומות.

התחלת התחייה הלאומית

חילוני: הכל החל בהתעוררות על רקע לאומי ולא דתי, של חובבי ציון שגם הקימו המושבות הראשונות, אך התאוצה באה בדמות הד'ר ב,ה. הרצל,מחולל ומנהיג התנועה הציונית, ושאר המנהיגים הלאומיים והתנועות הציוניות שבאו אחריו, עד היום.

חרדי: אכן תנועות אלו לא היו ע'פ דרך התורה, ולא ע'פ רוב גדולי התורה. בל נשכח, שהיו כאן הרבה יהודים שומרי תורה ומצוות לפני התנועות הללו, שיישבו את א''י.

אנו: ההיסטוריה האמיתית קשורה לכיסופי עלייה של יהודים לא''י בכל הדורות, ע'מ לקיים את מצוות יישוב הארץ. דבר זה נעשה ע''י ר' יהודה הלוי,הרמב'ן, ר' אשתורי הפרחי, דרך עליות החסידים ותלמידי הגר'א. המשיכו בכך מבשרי הציונות: ר' אליהו גוטמכר, הרב יהודה אלקלעי והרב צ.ה. קלישר. גם מראשי חיבת ציון היו גדולי תורה כמו הרב מוהליבר, הרב ריינס ועוד אחרים, שתמכו בהם וגם בתנועה הציונית, וכמובן הראי'ה קוק, שהטביע חותמו על כל התקופה ועל כל הזרמים. גם חלק ניכר ממייסדי המושבות היו שומרי תורה ומצוות כנזכר במגילות הייסוד ובתקנון של המושבות, המוצגים בבתי הראשונים שם. נכון שחלק ניכר מאלה שהנהיגו ואף התיישבו בארץ בעת החדשה ממש, היו חילוניים. אכן על זה קונן הראיה קוק את דברי הגמ' סוטה (מח:):

"והיינו דאמר ר' אלעזר, מאי דכתיב: (זכריה ד,י) כי מי בז ליום קטנות? מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לעתיד לבא? קטנות שהיה בהן, שלא האמינו בהקב"ה. "מי בז ליום קטנות". הראיה(במאמרי הראיה) מזכיר את רש'י המוסיף:"קטנות אמונה שהייתה בהן".

אמנם את התנופה הגדולה ואת התנועה המדינית לעלייה ובניית המדינה, משכו בעיקר מנהיגים שאינם שומרי תו'מ, שאליהם הצטרפו דתיים לאומיים. על כך כולנו צריכים להכיר תודה, ובוודאי אותו ציבור ומנהיגים חרדים שהתנגדו לכל המהלך הגדול הזה, ולבסוף זכו לקורת גג, במיוחד לאחר הצרות הגדולות שפקדו את עמנו, ובראשן השואה האיומה באירופה.אפילו עולם התורה המפואר הקיים היום הוא תוצאה של כל המהלך הגדול הזה, שכמובן זכה לסייעתא דשמייא גדולה בכל התקופה הזאת.

יהדות ודמוקרטיה

חילוני: הקמת המדינה הייתה ע'פ רעיון הדמוקרטיה, שבו העם קובע ובוחר את הרשויות שלו: הרשות המחוקקת השופטת והמבצעת. כמובן, יש לנו זיקה לתנ'ך, ומכוחו אנו חלמנו להקים את המדינה, וכן ליהדות, שהיא החזיקה את עם ישראל בכל הדורות. במישור הדתי כמובן שנתייעץ עם הרשות הדתית, אך במישור הציבורי, הרשויות הנ'ל של השלטון הדמוקרטי, הן שתקבענה את מערכת החוקים.

חרדי: אנו מכירים רק בשלטון התורה, שייכון לעתיד, במלא עוצמתו. המדינה היא גורם מציאותי, שאנו מכירים בה כבכל שלטון, שיהודי חי בו, מטעם דינא דמלכותא.

אנו: המדינה היא חלק מתהליך של גאולה והשלטון בה הוא ביטוי חלקי למלכות ישראל,כנ'ל, וכן יש כאן דינא דמלכותא. אמנם, עדיין יש ציבור ניכר שאינו רואה זאת כך, ובינתיים, הדמוקרטיה היא צורת שלטון שיש בה הרבה סימנים חיוביים המתאימים אף ליהדות. אם יש סתירה בין דיני התורה והדמוקרטיה, בוודאי שחוקי התורה מעל הכל. אך צריך להיאבק על כך בדרך של הידברות, וככל שנהיה יותר שותפים במדינה כך נמנע את הסתירה ביניהם. כך נוכל להשפיע על הנחלת המשפט העברי בארץ.

חידושים ביהדות

חילוני: נשארתם בגלות, ללא ערנות לרוח התקופה.

חרדי: אנו עדיין בגלות, ומשמרים את הישן, עד לביאת משיח. רק אז יפסקו הסנהדרין מה לעשות.

אנו: אנו בשלבים מתקדמים של הגאולה, שראשיתה התחייה הלאומית כדברי הראי'ה קוק, ובראשית צמיחת גאולתנו כדברי הראי'ה הרצוג. אנו רוצים ופועלים ש"הישן יתחדש והחדש יתקדש"(מיוחס לרב קוק).

חילוני: אם כך, מדוע אין חידושים ושינויים בהלכה, עם שינוי המציאות .

חרדי: התורה היא נצחית,לא תשתנה, כנזכר: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין

ושמאל(דברים יז,יא), ואל תטש תורת אמך(משלי א,ח).

אנו: אכן התורה היא נצחית, וממנה נובע היחס להתמודדויות של כל תקופה. אכן,יש חידושים גם בימינו, ביחס לחידושי התקופה,כנזכר בכל ספרי השו'ת והמחקר התורני של דורנו: רפואה והלכה, הלכות צבא, מכונים שונים בענייני יישום מצוות התלויות בארץ, מערכת כשרות ארצית המותאמת לחידושי טכנולוגיות מזון, תקנות בעניינים שונים כגון היתר מכירה ואוצר בי'ד בשמיטה , היתר עיסקא בממון, תקנות הרבנות הראשית בענייני אישות ומשפחה, ועוד.

בכך אנו מקיימים את הפסוקים הנ'ל, ובתוספת הנזכר לפני כן:"כי יפלא ממך דבר...ובאת ...אל השופט אשר יהיה בימים ההם...ושמרת לעשות ככל אשר יורוך"(שם יז,ח-י) ודורשת הגמ' בר''ה כה: "בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו...אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו",ונפסק ברמב'ם(ממרים ב,ב). לכן, מי שממשיך את רצף המסורת והפסיקה, תפקידו ליישם את התורה הנצחית בכל דור ותקופה.

תרבות ורוח

חילוני: מה עם עולם התרבות והרוח?

חרדי: אין תרבות ורוח מלבד רוח התורה. מה זה בכלל תרבות? האם תרבות העולם הסובב אותנו? הלא על כך נלחמנו בחנוכה נגד ההתיוונות. אמנם, שיכלול בחיי היומיום, נקבל בברכה, כסיוע לחיי התורה.

אנו: אנו מתייחסים לעולם הרוח ע''פ גישתו של הרא'יה קוק(המחשבות). לשיטתו, עולם הרוח נחלק לשלושה תחומים עיקריים: עולם הקודש, בו אנו יונקים רק מתורת ישראל. עולם החברה אך יש לו סגנון שונה מאומה לאומה, זה תחום הביניים, שבו נחלקו חכמים מה יש לשייך בו לישראל ומה לא. עולם חכמת הטבע או ענייני רוח, שהם מועילים או נימוסים לכלל האנושות, ובזה נהגו גדולי הדורות לקבל "מן החסידים והחכמים שבכל אומה". זהו שנאמר:"חכמה בגויים תאמין. תורה בגויים אל תאמין".

היחסים בתוך עם ישראל

חילוני: אני יהודי בדרך שלי, עם זיקה להיסטוריה של עמנו, ועם זיקה למסורת. אני מכבד אחרים, אך שלא יפריעו לי בדרכי: איש באמונתו יחיה.

חרדי: אנו רוצים מחויבות לקיום מלא של התורה ומצוותיה. קשה להיות יהודי למחצה, אמנם, ננסה לקרב גם אותך לעולם התורה. לכן, נאבק על יכולתנו לחיות בקיום תורה מלא, ואם נוכל, אף להביא אותך לכך. אמנם, לא נהיה שותפים מלאים לשלטון, שעוסק גם בעשיית דברים שלא ע'פ התורה, ובכך "אנו מסייעים לדבר עברה".

אנו: מעצמנו, אנו דורשים שלמות בקיום התורה בכל תחומי החיים. מאחרים, אנו מצפים שיכירו במחויבות למסורת עמנו, תוך קרוב לבבות, בחיים משותפים של בניית הארץ. לכן, נשאף להמשיך את השותפות בבניין הארץ ע'פ התורה. אמנם כבסיס משותף, אנו דורשים פרהסיא יהודית בחיי המדינה ומוסדותיה, ומתוך הידברות והבנה נגיע גם להסכמות נוספות. בינתיים, אנו מנסים לתת צביון יהודי למדינה, בכמה שניתן, וזאת רק מתוך שותפות של אמת בכל מוסדות המדינה. ב'ה, יש הרבה מגזרים כמו הצבא, בהם יש כיוון כללי של מדינה יהודית, ועוד חזון למועד. יעויין בדברי הרב ש. ישראלי, ב"עמוד הימיני" סי' י',יא', הדן בהיבטים ההלכתיים של השתתפות בשלטון שרובו חילוני.

היחס לזרמים השונים

חילוני: כל מי שמצהיר על זיקה ליהדות, חי כאן בארץ, ושותף בה בכל תחומיה ובמיוחד בהגנתה, יכול להיחשב כיהודי וזכאי להיות אזרח שווה זכויות. כמובן, יש כל מיני זרמים, שיש מי שרואה גם אותם כשווים ויש מי שרוצה רק את הרבנות האורתודוכסית.

חרדי: רק מי שמקבל את התורה ומצוותיה ע'פ חז'ל וגדולי התורה שבכל הדורות, הוא זכאי להיות אזרח יהודי. גם מי שלא שומר את כל התורה, מבין שהרבנות האורתודוכסית היא המייעצת ומחליטה מהי הדרך היהודית. לנו יש את גדולי התורה, הממשיכים את המסורת היהודית הרצופה, ועל פיהם יישק דבר.

אנו: השולחן ערוך היהודי ומפרשיו, הוא הקובע לעם ישראל. כמובן, שגדולי ישראל במשך הדורות, המשיכו קו זה עד ימינו. נכון, שגם בין גדולי ישראל יש הבדלים ומחלוקות, אך הכל מאותו בסיס, ולכן בימינו יש הבדלים ביחס לתקופה , למדינה. לנו קמו מנהיגים רוחניים ופוסקים שראו את התקופה כגאולה, וממילא, היחס ההלכתי לתקופה ולמדינה הוא בהתאם.

הזרמים שאינם פועלים ע'פ הנ'ל, כגון הרפורמים, קונסרביבים וכדומה, יכולים להיות יהודים(אם לא חרגו מההלכה של ענייני אישות וגיור) באופן פרטי, אך בוודאי שלא יוכלו לפסוק או להיות סמכות רשמית לעניינים ציבוריים הלכתיים.

גיור

חילוני: בוודאי, שכל המעוניין להתגייר צריך להקל עליו אם שותף לנו, כנ'ל.

חרדי: כמובן, שגר צדק אמיתי הוא רק מי שהתגייר ע'מ לקבל תו'מ. אין למהר לגייר בכמויות, אחרת, "קשים גרים לישראל כספחת".

אנו: יש להבחין בין מי שרחוק לגמרי ורוצה להיות יהודי, שצריך יותר לדקדק אחריו, האם באמת בבא להיות יהודי שומר תו'מ, לבין מי שבא מרקע יהודי, וסבל משום כך, כמו צאצאי יהודים מחבר העמים שלא ידעו מהי יהדות, וחשבו שגם בן לאב יהודי הוא יהודי, וכן אתיופים ששמרו על אורח חיים יהודי מסוים, שצריך לסייע בידם ולהקל בהליכים: אם זה אתיופים כהוראת הרבנים הראשיים לדורותיהם, ואם הם מחבר העמים וכדו', שגם הם צריכים לעבור גיור כהלכה, לעזור להם בדרכי נועם, בתהליך הגיור. התפללנו בכל הדורות לקיבוץ נדחים, וידענו שלא כולם יהיו יהודים למהדרין, אם כך ננסה לעזור להם בדרכי נועם לחזור לדרך אבותיהם.

שרות צבאי לבנים

חילוני: כל אדם החי כאן במדינה, חייב לשרת בצ.ה.ל. כלל יסודי בבניית עם הוא חובתו להגן על עצמו וארצו.

חרדי: אנו עוזרים בשמירה ע''י ידי לימוד התורה(רמב'ם סוף ספר זרעים). כ'כ, איננו רוצים שבנינו יתקלקלו בצבא, וגם איננו רוצים שיתרוקן עולם הישיבות.

אנו: אנו מחנכים לשרת בצ.ה.ל כי זה מלחמת מצווה,שאפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה יוצאים אליה.(רמב'ם מלכים פרק ה' וכן ז,ד'. ואין סתירה מסוף ספר זרעים, ששם אינו עוסק במלחמת מצווה.). כ''כ, יש את מצוות כיבוש הארץ והחזקתה,לרמב'ן(מצוות עשה ד', בספר המצוות),

כ''כ, יש חובת כל יחיד בהצלת נפשות מדין פיקוח נפש, שעל כך יוצאים לחלל שבת אף בגדולי ישראל.

הצבא מאפשר ומעודד מסגרות שונות, המתאימות לנוער הדתי. ככל שנשתלב יותר בכל יחידות הצבא, בתנאים המתאימים, כן נשפיע ונעזור לצ.ה.ל להיות כצבאו של יהושע בן נון ודוד המלך.

שרות לאומי לבנות

חילוני: חשיבות מיוחדת בגיוס הנשים לצ.ה.ל, מה שתורם למוראל ומסייע מאד בהדרכה ובמקצועות

תומכי לחימה. באחרונה, אף הוכח שהן יכולות לתרום בחיילות הקרביים. חרדי: חס ושלום שנוציא את בנותינו מהבית. הן "כל כבודה בת מלך, פנימה"(תהילים מה,יד). בוודאי לא לשרות צבאי אך גם לא לשרות לאומי. היא תתרום בבניית משפחות ברוכות ילדים.

אנו: אין לבנות לשרת בצ.ה.ל. גם משום החזקת נשק שאינו כלי המתאים להן, ככתוב:"לא יהיה כלי גבר על אשה", והן משום הבעיות המוסריות והצניעות, הנוצרות בשרות הצבאי, הן לבנים והן לבנות. כמובן, שיש גם נזק בשרות, הדורש מאמץ פיזי ונפשי קשה, בעיקר בחיילות הקרביים, כפי שהוכח כבר בצבאות זרים, ובמחקרים בארץ. כל זה מוריד גם את רמת הלחימה ואת הרוח הצבאית. אנו מאמינים כי אווירה של שירות מעורב פוגעת ב"כי ד' אלוקיך מתלך בקרב מחנך והיה מחנך קדוש".

בשירות הלאומי- שהוא גוף אזרחי, המנוהל ע'י גורמים המחנכים ע'פ התורה- הן תורמות למדינה בכל תחומי החיים, לא פחות מבשרות הצבאי. כל הנשים בימינו,כולל בעולם החרדי, יוצאות היום מהבית לעבוד. לכן, כבודן של הבנות היום, להכיר את המציאות, ולתרום ולהתמודד מתוך דרכה של תורה, הדורשת ממנה צניעות, גם בהשתלבותה בחברה.

מעגל העבודה

חילוני: אנו חיים בעולם מודרני בו כ''א חייב להשתלב במעגל העבודה, ולהיות יצרני בכל תחום שיהיה,ולתרום לחברה ולמדינה.

חרדי: עיקר עסוקנו הוא ללמוד תורה, גם מתוך הסתפקות במועט, "כי הם חיינו". אמנם, אם א''א לחיות ללא פרנסה כלשהי, יש להתפרנס כדי לחיות :אם אפשר להיות מורה או "כלי קודש" עדיף. אם לא, יש לחפש איזה מסחר או מקצוע שיוכל לחיות בו כדי מחייתו. אין לנו מחשבות של פיתוח העולם הגדול. בכך יעסקו עמים אחרים.

אנו: בשנים הראשונות של החיים חשוב ללמוד תורה, ע'מ להיות ת'ח או בן תורה, בוודאי אם יוכל להרביץ תורה ברבים. אך לרוב האחרים, חשוב הלימוד ע''מ שיועיל לכל תחום שיעסוק בו, ושיקבע עיתים לתורה. אמנם אנו גם לומדים מקצועות היומיום, כדי לדאוג גם לפרנסתנו בהמשך החיים, בהם חשוב לחיות ע''פ דרכו של ר' ישמעאל(ברכות לה:)של תורה ודרך ארץ- תורה ועבודה, כנזכר שם: "הרבה עשו כמותו ועלתה בידם". לפי זה, אין אנו מודדים את העבודה, רק בהיבט יצרני כלכלי, אלא שבשילוב בין תורה ועבודה, אנו יותר מוציאים אל הפועל את האמונה בד' ובתורתו. ע''י זה נועיל ליישום התורה בחיי היומיום, וגם להביא את דבר ד' בכל תחום.

תורה ומדע

חילוני: המדע עומד לשירות האדם: להחכימו, לייעל את חיי היומיום שלו, ולשמור על בריאותו וסביבתו.

חרדי: מכיוון שהתורה היא עיקר חיינו, אין לנו עניין לעודד להתעסק במדע אלא לצורך פרנסה או לקבל את השיפורים שהוא מועיל לאדם. יש מספיק אחרים שיעסקו בכך.

אנו: אנו עובדי ד', כך שהעיסוק במדע מביא לכמה תוצאות של עבודת ד': לאהבת ד' ויראתו, כנזכר ברמב'ם (תחילת יסודי התורה.). הייעול והשיפור של המדע, עוזר לחיים יותר בריאים, לחיי חברה יותר מתוקנים, מוסריים, ומיקל על האפשרות לעבוד את ד' יותר בקלות וללא טרדות, ביותר זמן, ובשיטות המסייעות לחשיבה ולמציאת פתרונות לבעיות הלכתיות, ועוד.

התמודדות עם בעיות השעה הפרטיות ושאלות ציבוריות

חילוני: האדם הוא יצור חכם, עם יכולת פעולה עצמית, ותפקידו להפעיל את כל יכולתו ע'פ החוק, ולעמול על כך בחיי היומיום, וכמובן להיעזר בחברה.

חרדי: ד' הוא מנהיג העולם ואנו עושי רצונו, וממילא נחיה ע'פ התורה ונתפלל לעזרתו בכל תחומי החיים. רבותינו הם הסמכות להעברת התורה, ומהם נקבל הנחיות כיצד לפעול בתחומים השונים.

אנו: ד' נתן לנו את התורה כדרך חיים ואת חכמי התורה כנציגיה. חכמי התורה מכוונים אותנו בעולם הרוח וביישומו למעשה ע'פ התורה, ואף לתת ברכה לכך, אך דרכי הפעולה תלויים בהשתדלות האדם. השתדלות זאת, פועלת ע'פ גורמים מקצועיים בכל תחום. אפילו בעולם החסידות, בו האדמו'ר הוא גורם מאד קובע, אין הדרכה בעניינים של מעשה פרט לברכה, כדברי בעל התניא(איגרת כב').

לפי זה, ד' דורש מאיתנו, שעם אמונתנו בהשגחתו, וביחד עם הצורך בתפילה, נשתדל בכל תחום, כי "אין סומכין על הנס". בעצם ההשתדלות, אנו שותפים בבריאה והוא אף רוצה שנפתחה יותר,כפרוש הרמב'ן על "וכבשה", אך אנו יודעים ומאמינים, שעם זאת הכל תלוי בו. בעל חובות הלבבות(שער הביטחון פרק ד') אומר על כך, שזה מבחן אמוני גדול, שעם כל ההשתדלות האנושית אנו מאמינים ש"הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים".

שלמה רוזנפלד/שדמות מחולה

פורסם בספר העגלה השלישית- הרב צ. שינובר

5 צפיות