© 2018 by Yeshivat Shadmot Neriya. Proudly created with Wix.com

האם משה חדל לסנגר בפרשת קרח?

בס''ד לפרשת קרח תמוז התשע''ח

האם משה חדל לסנגר בפרשת קרח?

תמיהה גדולה ניכרת בדברי משה, הפונה אל ד' בדרישה מאוד תקיפה ובקיטרוג קשה, לאחר תשובת דתן ואבירם (טז, טו):

"ויחר למשה מאד ויאמר אל ד': אל תפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם".

הרי אותו משה, עמד בפרץ כבר בארבע סרחונות שלהם, וממש מסר נפשו על ישראל, ואף הצליח להדוף את מידת הדין מולם. גם בהמשך הפרשה הוא מסנגר על העדה, והודף את מידת הדין מפגיעה באומה !. מה קרה במקרה זה? אכן האור החיים (טז, טו) מתמודד בכך ומציע:

ואם תאמר איך יבטל מדתו ית' לאנשים ההם לעוות משפטם: דע כי הצדיקים יש כח בהם להפקיע זכות הנמצאת לרשעים כשיראו שהם מוחלטים ברע, והוא סוד (ש"ב כג) צדיק מושל יראת אלהים פירוש מושל ביראת ה' שיעשה האדם אם יראה בעיניהם להפקיע זכותו ממנו, יש כח בידם, מה שאין הקדוש ברוך הוא כביכול עושה, ותמצא בדין שלמטה כיוצא בדבר שיכולין בית דין להפקיר נכסי אדם רשע כאומרם (גיטין לו ב) הפקר בית דין הפקר, ואם תאמר למה לך משה להפליא עונשם של אלו, ...לזה אמר לפני ה' טעם המספיק לחייבם, והתחיל להסיר מיחוש החשד ואמר לא חמור וגו' פירוש אין להם מקום לחושדני ממנו בשררה, שהרי דרך המלכים לקחת צורכיהם מהעם ובפרט בעניינים שהם לצורך העם, והוא אפילו חמור אחד שהיה צריך לו לבוא עליו ולגואלם לא נשא, ואם כן מנין להם מקום לחושדו בשררה:

והוסיף לומר ולא הרעותי וגו' פירוש, תאמר שיש להם שנאה עמי לאיזו סיבה שגרמתי להם, בדבר הרגיל בעולם, שיארעו דברים בין בני אדם שמהם יומשכו איבות, לא הרעותי וגו'... מעתה כל כיוצא בזה מצוה לעקרו ולהפקיע זכותו, לבל יפן ה' למנחתם כי באבוד רשעים רנה,

משמע, משה לא מצא כל זכות או נקודה טובה בדתן ואבירם, לכן אפשר להאבידם. מכאן הוא עובר אף לייחד אותם כמי שנאבדו לגמרי, בניגוד לכל עדת קרח. וכך הוא מוסיף:

וסובר אני כי האנשים הרשעים האלה אינם בכלל עדת קרח שנאמר עליהם (סנהדרין קח א) מוריד שאול ויעל, שאלו אבדה תקותם, שכולן ענף הקליפה כן יאבדו כל אויבי ה':

גם בפרשת פנחס ממשיך האור החיים בכיוון זה, לאור הדיוק בכתוב, המזכיר את דתן ואבירם, בתוך מפקד בני ראובן, ובהדגשת הכתוב שהם יצרו את כל המריבה, כאומר הכתוב (כו, ט):

(ט) וּבְנֵ֣י אֱלִיאָ֔ב נְמוּאֵ֖ל וְדָתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם הֽוּא־דָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם קרואי קְרִיאֵ֣י הָעֵדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִצּ֜וּ עַל־מֹשֶׁ֤ה וְעַֽל־אַהֲרֹן֙ בַּעֲדַת־קֹ֔רַח בְּהַצֹּתָ֖ם עַל ד': (י) וַתִּפְתַּ֨ח הָאָ֜רֶץ אֶת־פִּ֗יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֛ם וְאֶת־קֹ֖רַח בְּמ֣וֹת הָעֵדָ֑ה בַּאֲכֹ֣ל הָאֵ֗שׁ אֵ֣ת חֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ וַיִּהְי֖וּ לְנֵֽס:

ומדייק שם האור החיים :

ונראה כי לא בא הכתוב כאן אלא לומר שהן הנה היו סיבה לכל מעשה קרח, כי יחפוץ ה' לפרסם הרשעים שהם סיבה לרשע הנעשה, והוא אומרו הוא דתן וגו' אשר הצו וגו' פירוש את אחרים על ה' ומשה עבדו, וכן פרש"י, הא למדת שהם המחטיאים העדה הנועדת, ואפשר שגם את קרח הם החטיאוהו, והגם שאמר הכתוב ויקח קרח שנראה שמעצמו עשה, אפשר שהיה למה שקדם לו מהם ולעולם הם הצו אותו. ואומרו ותפתח וגו' אחר שהדברים כבר כתובין בפרשת קרח, נתכוין לומר שגם בליעת קרח ואכילת האש ר"ן איש הם היו סיבה למאורע מתחלה ועד סוף, הא למדת שהגם שנקהלו היהודים על משה ועל אהרן, היו חוזרים בהם אם לא היו ב' הרשעים: וזה לך האות, כי האיש משה לא היה משתדל לרצות אלא להם דכתיב (ט"ז י"ב) וישלח משה לקרא לדתן וגו', וכתיב (שם כ"ה) וילך משה אל דתן וגו' שהרגיש שבהם הדבר תלוי, מעתה נפשות כל המתים תלויים בב' הרשעים ההם, ויש בזה לימוד זכות על קרח ועל הר"ן איש, וכן תמצא שאמר הכתוב בפרשת עקב (דברים יא) ואשר עשה לדתן ולאבירם וגו' שאינו מונה המאורע אלא לדתן ואבירם, וכפי זה יכולין אנו להעמיד סברת האומר (סנהדרין קח א) עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא בדתן ואבירם, ולהעמיד סברת האומר עליהם אמר הכתוב מוריד שאול ויעל בשאר העדה חוץ מהם:

בכך שהאשמה ביסודה, מוטלת על דתן ואבירם, למעשה משה מצליח להפחית את העונש מעט, מעל שאר עדת קרח. כך שגם כשדורש תקיפות, הוא יוצא סנגור משמעותי לאחרים. איזה מנהיג גדול יש לנו!!