בס''ד פרשת פנחס תמוז התשע''ח. דור הבנים וחטא פעור לעומת דור האבות וחטא העגל

בס''ד לפרשת פנחס תמוז התשע''ח

דור הבנים וחטא פעור לעומת דור יוצאי מצרים וחטא העגל

דור הבנים העומד להיכנס לארץ מעד בחטא בעל פעור הנזכר כמה פעמים ע''י משה ואף בביטוי של שמד: "כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ד' אלקיך מקרבך"(דברים ד, ג). בכלל הוא משמש כסמל ואזהרה לדור זה כמה פעמים בדברי משה בספר דברים, מלבד מה שנזכר בהקשר של בנות מואב או בנות מדין, בספר במדבר.

  • בפרשת ואתחנן (ג, כט) וַנֵּ֣שֶׁב בַּגָּ֔יְא מ֖וּל בֵּ֥ית פְּעֽוֹר: (ד, א) וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְקֹוָ֛ק אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם: (ב) לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם: (ג) עֵֽינֵיכֶם֙ הָֽרֹא֔וֹת אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְקֹוָ֖ק בְּבַ֣עַל פְּע֑וֹר כִּ֣י כָל־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ אַחֲרֵ֣י בַֽעַל־ פְּע֔וֹר הִשְׁמִיד֛וֹ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ מִקִּרְבֶּֽךָ: ד) וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּיקֹוָ֖ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם:

  • שוב בפרשת ואתחנן (ד, מה) אֵ֚לֶּה הָֽעֵדֹ֔ת וְהַֽחֻקִּ֖ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם: (מו) בְּעֵ֨בֶר הַיַּרְדֵּ֜ן בַּגַּ֗יְא מ֚וּל בֵּ֣ית פְּע֔וֹר וכן בפרשת וזאת הברכה (לד, ו) וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּיְ֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

לעומת דור הבנים, אצל דור האבות שיצאו ממצרים, חטא העגל שימש כסיבה לשמד, כנזכר בפרשת עקב, דברים ט, יד:

  • הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ: או ביטוי של כילוי כנזכר בכי תשא (לב, י) וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל:

אכן יש הבדל משמעותי בין החטאים. גם לפי בלעם, יוזם העצה הרעה, היה מדובר על זנות בלבד, כנזכר בסנהדרין קו ע"א:

  • הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך, עמך לעם הזה מיבעי ליה! - אמר רבי אבא בר כהנא: כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים, אמר להם: אלהיהם של אלו שונא זימה הוא, והם מתאוים לכלי פשתן, בוא ואשיאך עצה: עשה להן קלעים, והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, וימכרו להן כלי פשתן. עשה להן קלעים מהר שלג עד בית הישימות, והושיב בהן זונות, זקינה מבחוץ וילדה מבפנים, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק, אומרת לו הזקינה: אי אתה מבקש כלי פשתן? זקינה אומרת לו בשוה, וילדה אומרת לו בפחות. שתים ושלש פעמים. ואחר כך אומרת לו: הרי את כבן בית, שב ברור לעצמך. וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה, ועדיין לא נאסר (יין של עמוני ולא) יין של נכרים. אמרה לו: רצונך שתשתה כוס של יין? כיון ששתה בער בו. אמר לה: השמיעי לי. הוציאה יראתה מתוך חיקה, אמרה לו: עבוד לזה! אמר לה: הלא יהודי אני. - אמרה לו: ומה איכפת לך, כלום מבקשים ממך אלא פיעור, [והוא אינו יודע שעבודתה בכך]. ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך, שנאמר המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים באהבם.

אמנם, בנות מואב ומדין, פיתו אותן גם לחטא של עבודת בעל פעור, לעומת דור האבות שלכתחילה הלכו אחרי חטא העגל, עם כל הסנגוריא בעניין. ר' דוד הלוי, המכונה הט''ז, בפרושו דברי דוד בואתחנן (כט) מבחין בין החוטאים השונים בחטא פעור:

  • [ונשב בגיא כו'] והכל מחול לך. קשה דהא כתיב אחר זה כו': כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו כו', ואיה המחילה ולמי מחל כיון שנשמדו כל העוברים. ותו קשה במ"ש 'ואני לא זכיתי לימחל לי', מנליה הא דילמא לא בא הכתוב אלא להוכיח את ישראל שישמעו אל החקים והמשפטים ויהיה החטא נמחל להם. ותו קשה בפסוק היאך שייך 'ונשב בגיא' לכאן, ולשון 'ונשב' בוי"ו משמע דמחובר למעלה. ונראה לתרץ הכל ע"פ מה שפירש"י בזאת הברכה 'שקברו של משה נברא מששת ימי בראשית, מול בית פעור ובא שם לכפר עון פעור'. משמע שלא נמחל, וכן בספר יהושע כתיב: המעט לכם עון פעור אשר לא הטהרנו, אלא נראה ע"ד דאיתא בפרק ד' מיתות, העובד ע"א מאהבה ויראה ס"ל לרבא דפטור, ופירש"י: מאהבת אדם. וא"כ קשה למה נתחייבו הריגה על עון פעור הלא לא עשו כן אלא מאהבת הזנות עם בנות מואב, וצריך לומר, דתחילה עשו מאהבה ולבסוף עבירה גוררת עבירה והיו עובדים לפעור כשאר עובדי פעור, שכן כתיב: ויצמד ישראל לבעל פעור, דהיינו דבוקים בו מצד עצמו לא בשביל זנות, וזה היה בקצתם ועליהם נגזר הריגה והשמדה, משא"כ שאר חוטאים בשביל אהבה, ודבקים באמת בה' לא נשמדו באותה שעה אלא תלויים ועומדים ועונותם על עצמותם וניצולו ממיתת בית דין, ומתו קצתם במגפה וקצתם היה להם זכות תולה להם העונש, וע"כ אמר הכתוב: כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור, פירוש מצד עצמו לא בשביל אהבה, השמידו ה' אלהיך, אבל 'אתם הדבקים בד'' רק שחטאו מצד אהבת חטא, הם 'חיים כולכם היום' אלא עונשם תלוי ועומד, נמצא שהמחילה באותו היום ועונשו תלוי ואח"כ יוכל לעשות תשובה ויהיה נקי, ועכ"פ העון עצמו אינו נמחק ומבצבץ והולך, ועל זה אמר שקברו של משה מכפר ומגין עליהם מעונשים.

משמע, הייתה הבחנה בין החוטאים השונים בחטא פעור. אמנם, כולם לא התחילו אלא מתוך תאווה ורק אחר כך, חלקם נגרר לפעור. זהו יתרון הדור הזה.

דור הבנים לא ראה ברובו את ניסי מצרים הרבים והשעבוד הגדול והגאולה הגדולה, אותו ראו דור האבות וזכו לניסים גדולים במדבר. הם כבר נולדו "לפינוקי המדבר" ולכן נפלו לפיתוי התאווה.

כבר חידד זאת ר' צדוק הכהן מלובלין - בצדקת הצדיק אות מד, כי אין בעצם התאווה חטא:

  • מי שיש לו תשוקה גדולה לתאוות הגוף אל יתעצב בזה לחשוב כמה פגום הוא שיש לו תשוקה כל כך. כי אדרבה הוא כלי מוכן לתוקף אהבת ותשוקת דרישת האמת. וכמו שנחמו ההוא סבא [אשר הוא אליהו לדעת יש מפרשים בתוס' פרק קמא דחולין (ו' א) ושמעתי דכן הוא האמת ודקושיית תוס' שם אין כאן מקומו] לאביי (סוכה נ"ב א) ועל זה אמרו דלעתיד לבוא צדיקים נדמה להם יצר הרע כהר ורשעים כחוט השערה ואינו שקר רק שניהם אמת כי לאלו תשוקתם ותאוותם עצומה ביותר.

האדם נברא עם יצר התאווה אך הוא נועד לכיוונים חיוביים. כבר בבראשית פרק ב', ד' יוצר את היצר הזה באומרו: "אעשה לו עזר כנגדו". כלומר, תלוי כיצד האדם ישתמש בו. הסכנה היא כאשר עושים ממנו אלוהות ומקדשים אותו, או אז זה שילוב מסוכן, ההורס אותו ואת סביבתו ואת עמו.

גם בגאולה, הדורות הראשונים ראו שיעבוד והחלו לראות גאולה, אך הניגוד בין הזמנים, הביא חלק מהם לבעיטה עקרונית בעבר. בדורנו, אין כמעט חוטאים מסיבות עקרוניות, כי אנו זוכים כבר לפינוקי העולם הגדול, בו עמנו זוכה להיות שותף בו ואף ממוביליו. אך דווקא משום כך צריך להיזהר מנפילות של תאווה ותענוגים. במיוחד, לא לעשות מזה אידאולוגיה של ערכי צדק, שוויון ומוסר מזויפים. כל אלה נמצאים בתורה הנצחית של יוצרנו, בה הוא מדריך אותנו כיצד להשתמש בתחומים אלה בדרך הנכונה, והמועילה לאדם הפרטי ולאנושות כולה.

0 צפיות

© 2018 by Yeshivat Shadmot Neriya. Proudly created with Wix.com