© 2018 by Yeshivat Shadmot Neriya. Proudly created with Wix.com

איזהו גיבור (הלל ראובני)

בס"ד


"בן זומא אומר: איזהו גיבור הכובש את יצרו, שנאמר: "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" (אבות, ד,א)

בן זומא נחשב לגדול הדרשנים: "משמת בן זומא בטלו דרשנים" (סוטה, ט, טו), וצריך לשאול מה החידוש כאן? הדברים כתובים בפסור במפורש! עונה הרב שטיינזלץ בספרו "הבן יקיר לי", שאין הדבר פשוט כל כך. לא נאמר כאן שהמושל ברוחו או ארך אפים הוא הגיבור, אלא שיש מקום להשוות בין הדברים, ובהשוואה הזאת ארך אפים עדיף על גדול הגיבורים. הדרשה של בן זומא מבוססת על הבנה פנימית יותר. הפסוק מציג את ארך אפים ואת הגיבור כברי השוואה, מוכיח שמדובר בעניין אחד, שיש לדברים צד דומה. החידוש שבן זומא הוא בכך שהוא מסיק מסקנה פשוטה מהפסוק, שיש סוגים שונים של גבורה, וגבורתו של הגיבור במלחמה הוא באותה קומה עם הכובש יצרו ובשורה התחתונה, לגבורה של כובש יצרו יש יתרון.

ניתן לדבר על גיבורים גדולים ומפורסמים: רועי קליין כוח צביקה ועוד רבים שעשו מעשי גבורה יוצאי דופן וגבורתם לא מוטלת בספק. אך אנו נרצה להתמקד בגבורה מסוג אחר, פרטי ואישי יותר: המאבק הפנימי היומיומי של האדם בתוכו פנימה.

על גבורה זו ניתן ללמוד מאחד הפסוקים החשובים והמהותיים ביותר באמונה היהודית: "ואהבת את ה' א-לוהיך בכל ללבך ובל נפשך ובכל מאודך" (דברים, ו, ה). כולנו מכירים את פירוש חז"ל בברכות (ט,ה): בכל לבבך - בשני יצריך, ובכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך ובכל מאודך - בכל ממונך" - לכאורה אין פה סדר עולה, אמנם "צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם" (חולין צא:), אבל בסופו של דבר רוב מוחלט של הציבור בהתלבטות על מה לוותר, כסף או חיים, יוותרו על הכסף - נראה שאין פה עליית מדרגה כמבנה הפסוק! אך ניתן להבין זאת אחרת. "בכל מאודך - בכל ממונך", אין הכוונה לאירוע חד פעמי שבו אדם נדרש לוותר על ממונו אלא למציאות יומיומית, שהנשמה 'יוצאת' מרוב עבודה, מאמץ וקשיים. הגבורה ההירואית, החד פעמית היא עניין של רגע, אך "בכל מאודך" זאת גבורה שלא מפסיקה אף פעם, בכל יום מחדש.

לאורך ההיסטוריה של העם היהודי הוכחה גבורה זו כגדולה יותר אפילו ממיתה על קידוש ה', זה לא היה אירוע של פעם בתקופה אלא עניין יומיומי במשך 2,000 שנות גלות, וממשיך גם היום.

"בכל מאודך" עולה מעל "בכל נפשך" "ובכל לבבך" כי זו נחישות להמשיך כל הזמן, בלי לדעת מה יבוא. נכון, זאת גבורה שאי אפשר לעשות עליה סרט מרגש לקולנוע,שלא מדברים עליה יותר מידי ורוב הציבור מכיר אותה במקרה הטוב כסיסמא ולא יותר. אבל זאת גבורה ששייכת לכלל עם ישראל - קטנים כגדולים כאחד. זוהי הגבורה של "כי נפלתי קמתי" (מיכה,ז,ח), של "כי שבע ייפול צדיק וקם" (משלי,כד,טז). לצדיק שנופל שוב ושוב אין שום הבטחה שהנפילות והניסיונות ייפסקו, הוא ממשיך בכל מקרה - קם כל פעם מחדש להתמודדות נוספת. זאת הגבורה של "בשקט ובבטחה תהיה גבורתכם" (ישעיהו,ל,טו) שמוביל לגדולה של "כצאת השמש בגבורתו" (שופטים,ה,לא). זוהי עבודה קשה ויומיומית, גבורה אמיתית שמביאה לגדולה אמיתית.

גבורה זו מובילה לקדושה לא פחות. "קדושים תהיו כי קדוש אני ה'" (ויקרא,יט,ב) - זה בדיוק היסוד של הגבורה. שאדם מסכים לקבל עליו את המאמצים והקשיים שבאים כל בוקר, בכל יום ובכל שעה. אך בו בזמן זהו גם הפתרון להכל "כי קדוש אני ה'" -אנחנו מכניסים את הקב"ה בתוך זה. המאמץ שלנו מקרב אותנו לקב"ה, מקדש אותנו ומקרב אותנו למקור הקדושה.

20 צפיות